דני סנדרסון

“אמרו פעם: 'והארץ תשקוט ארבעים שנה', היום הארץ לא תשקוט ארבעים שניות.”

“שנים חשבתי לעשות התעמלות, אז הזמנתי מאמנת הביתה. היא באה והרימה לי את היד מאחורי הראש. אמרתי לה, תשמעי, אין לי את התנועה הזו בלקסיקון, אני לא רואה שימוש בדבר הזה. לחצנו ידיים ונפרדנו.”

“לעזוב את הארץ!”

“מה רציתם?”

“אבל הייתה לנו אידאולוגיה, אנחנו ידענו מה אנחנו רוצים.”

“אז שלא יגיד...”

“לא כל אדם יכול לומר על עצמו שליווה את תולדות הקוממיות הציונית, מניצני הקדחת הראשונים ועד לפרחי הטיס של היום.”

“לא חיכיתי, עניתי לך מיד.”

“למה חיכית כל כך הרבה זמן?”

“יש לי שני ילדים, אחד בן שנתיים ואחד בן 19.”

“כשהייתי ילד הייתי תמים, חשבתי שכשהשמש שוקעת בים היא הולכת לישון. היום אני כבר יודע שבעצם המים מכבים אותה.”

“חתולים מאוד חכמים, חוץ מהיכולת לחשב את רוחב הכביש לעומת מהירות המכונית שבאה מולם.”

“דלת מסתובבת באה להמחיש לנו כמה אנחנו לא רצויים.”

“שמתם לב שלרופא כללי יש נטייה לא להיות ספציפי?”

“נכנסתי למעלית היה כתוב חמישה אנשים בלבד, יצאתי הבאתי עוד ארבעה.”

“אני מת להיות במשחק כדורגל מכור. מה המאמן צועק? 'חבר'ה, לרוץ... אבל לאט. הוא מוסר לך - אתה לא שם. מי רוצה להיות פצוע?'.”

“איך שתיירים נוחתים פה, ניקח אותם למיני־ישראל ונגיד להם שמזה הפלסטינים עוד רוצים חצי.”

“ניתקנו קשרים טלפוניים עם קפריסין, אבל אנחנו עוד מדברים איתם בצעקות מהחוף.”

“ממשלת נתניהו חוגגת שלוש שנים, סוף סוף נגמרת ההתחייבות ואפשר להתנתק.”

“למה שרים 'הנהג שלנו חברמ'ן, הוא ייקח אותנו לתימן'? עדיף להקריב את הנהג בשביל יעד אטרקטיבי: 'הנהג שלנו הוא סתם בורק, הוא ייקח אותנו לניו יורק.”