מירי אלוני

“מה ההבדל בין שירה ברחוב, כמו שמקובל באירופה וכמו שעשתה מלכת השאנסונים אדית פיאף, לבין שירה על דיונות מול חיילים? מופע כזה הוא נורא חם בעיני והוא בא לצד ההזמנות לערבי זמר ומופעים לוועדי עובדים. המדרחוב נותן לי רוטינה של מפגש עם קהל, ובעיני זו הופעה לכל דבר.”

“ברלין זו עיר עם המון תרבות, עיר ענקית ויפהפייה, עם המון ירק ופרחים. יש שלג בחורף, אוויר נהדר, חיים תרבותיים עשירים.”

“יש משפט, 'God bless the child that's got his own', אני כל כך אוהבת את המשפט הזה. לכל אחד יש את הברכה שלו. תראה במה אתה טוב, מה אתה אוהב, מה מוציא אותך לאור – ותלך על זה, כי אלוהים בירך אותך במשהו. כל אחד. ואת זה אי אפשר לקחת ממך. אף אחד לא יוכל לקחת ממני את הקול שלי. יש לי את מה שיש לי, ואני יודעת את זה.”

“בפברואר 2003 השתתפתי בהפגנה גדולה של שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) ואמ"י (ארגון אמני ישראל), שהציבו ארון קבורה מול הבית של סילבן שלום(וצ), שהיה אז שר־אוצר. אני אמרתי, 'האמנות לא תמות'. אמנים יוצרים בכל מצב ובכל תנאי. הודעתי ליורם חטב שאני הולכת לעשות הפגנת יחיד, כנציגה של הסקטור הפרטי. הסקטור הפרטי תמך במחאה על הקיצוצים של התיאטרון הממוסד, שיש לו מיליונים. מי תמך בנו? אף אחד. יש לך הופעות – אתה אוכל. אין לך, אתה לא אוכל. ככה זה התחיל.”