דליה רביקוביץ

“לרביקוביץ לא היה מחשב ומעולם לא כתבה במכונת כתיבה. כל השנים היא כתבה בעט.”

“עם כל הדיכאון שממנה סבלה, הדיכאון לא היה הדבר העיקרי בחייה, כי היא חיה וכתבה. צריך מפוח חזק של אנרגיה, חוויות, עושר אישיותי, חוש טבעי לקצב ולניגון, ידיעה טובה של המקורות, התנ"ך והמדרשים והשירה המודרנית כדי ליצור כך.”

“דליה רביקוביץ היתה משוררת מיוחדת בכך שהיא פשוט ידעה עברית, שפה שעוד לפני שנטמעה בקרב מי שנולדו לתוכה התגלגלה אל הישראלית. החלום של הפיכת העברית הקלאסית לשפה המדוברת, חלום שנתבדה אפילו בשירה העברית, הוגשם בכתיבתה. בכך היא ייחודית במפת השירה העברית המורכבת בעיקר ממשוררים שהעברית אינה שפת אימם או כאלו ששפת המקורות אינה חלק אורגני מלשונם.”

“הייתי רוצה שאנשים יזכרו אותה בזכות הכישרון שלה שהיה בלתי רגיל והייתי רוצה שאנשים יהפכו את השירים האלה לחלק מחייהם. אנשים קוראים את השירים וזה נותן להם מלים, ואיזשהו כלי להביע את עצמם ולהבין את עצמם.”

“חשבון נפש אינו התחשבנות עם מגרעותיו של מישהו אחר, כי אם חשיבה פתוחה, ובמידת האפשר כנה של אמונה מול ספק, של יתר מול חסר ושל אני מול אתה. גם אני אינני מקיימת מצוות, ואינני מאמינה בתחיית המתים ובביאת המשיח. גם אני אינני מכירה את הביטויים המסורתיים לשמחות ואבל - אבל אין לי אלטרנטיבה חילונית ברורה לכל אלה, ואז מגיעים החגים ואין לי מושג מה לעשות בהם, מלבד למלא את המקרר ולהשתעמם.”

“מגיע למיכל שעמוס עוז או מאיר שלו יכתבו עליה רומן שלם ויפתחו את הנושאים שאני הזכרתי כאן בצמצום ובדלות, אבל זהו מזלה הביש שאין מי שיכתוב עליה מלבדי, ואני מי אני ומה אני? לא מאמינה בתיאורי טבע ובניתוח דמויות וכותבת רק את המעט מן המעט בלי סדר ובלי פשר.”

“אנחנו האנשים החלולים. אנחנו האנשים הממולאים בחומרים כימיים מפוקפקים. אנחנו האנשים שלא רוצים לחיות... השמש זורחת ושוקעת. הפרחים פורחים ונובלים. הפרי מבשיל ונושר, ורק אנחנו מצפים לאושר הגדול מכל אושר, האושר של ההיעדרות. אין לנו אהבה גדולה יותר מאשר אהבת העולם השרוי בלעדינו.”

“הדיכאון שלי הוא שפל יציב. אין לי מאניה-דפרסיה. כשאני בדיכאון אני כל כך שונאת את עצמי, שאני לא שונאת אף אחד אחר.”

“אין אמנות שאינה חושפת, אבל להחשף ולהתערטל באמנות אין פירושו סטריפטיז, כי יש לידי סגנון ואני תמיד יכולה לטעון שהשיר הוא לא אני.”

“עבודת פרך, יחס רע ואוכל איום, השפלה ולגלוג.”

“גם אני אשמח להיות פלורליסטית, כמו כל פלורליסט נאור, אבל בתרבות החילונית הישראלית לא מצאתי טקסט מקובל לשמח חתן וכלה, ולהבדיל, לנחם אבלים. אין נוסחה מקובלת לאיחולים ואין נוסחה מתונה להבעת רגשות שליליים. למעשה התרבות החילונית שלנו היא תרבות האין, ואפשר לקרוא את המילה הן בעברית והן באנגלית (IN). מי שאיננו רוצה כאן מדינת הלכה, צריך לבדוק מידי פעם את המותג הנעדר הזה: תרבות חילונית.”

“יש למשל, שיר אחד על לוויה והוא מלא התרוממות־רוח מהתגלית המפתיעה — שכל זמן שאדם חי הוא חי.”

“ברור שזה שחי בחלומות סופו להיות מוכה בסלע.”

“והרי כל הטוב שיצמח לך מזה, הטוב שבכל העולמות האפשריים, הוא קבר אחד שיכרו למענך, לאחר השתדלות בלשכת ראש העיר, בבית הקברות שברחוב טרומפלדור במרחק שישים מטר מקברו של ביאליק.”

“יש רכבת שסובבת ונוסעת, סביב לירושלים בלילות. הרים חגים לה מסביבה, רוחות הומים בה מחורבה, עופות צורחים מן השלווה, עיני ינשוף מתנוצצות.”

“אין אהבה במקום הזה זולת אהבה בשניים, ומי שקרע אותי מעליך לא היתה יראת אלוהים בלבו ולא תהיה.”

“רק האבק לוה אותי, ולא היה לי מלוה אחר. הוא הלך אתי לגן הילדים... תאר לך מיהו שלוה אותי ועד כמה רציתי מלוה אחר.”

“אבא שלי הכה אותי. כל העומדים צחקו למראה, מה שספרתי אמת ויציב...אבא חדל מהכות אותי, אך הפחד הזה שריר וקים.”

“אדם שהגיע לגיל שלושים אינו דומה לתינוק. הוא חדל לצפות לנסים ואינו נפתה לרחשים. אין הוא יוצא מגדרו גם אחרי שקיעת השמש כשהים הנפלא מאפיל ומחביא את הכרישים.”

“אם הוא יחזור באחד הזמנים, תראי איך פתאום אנשים משתנים. קשה להחיות רגשות ישנים.”