מיקי רוזנטל

“לא ייתכן שבישראל של 2013 יהיו גופים מתוקצבים שיפעלו במחשכים; המוסדות להשכלה גבוהה, הממומנים מכספי משלם המסים, מעסיקים עשרות אלפי עובדים, משפיעים על המשק, התעשייה, הכלכלה, התרבות והחינוך בישראל. לציבור יש עניין עצום בהתנהלותם התקינה של מוסדות אלה, הממומנים מכיסו. על כן, ישנה חשיבות רבה להגברת השקיפות בפעילותם, באופן שיאפשר לפקח על פעילותם.”

“הציבוריות הישראלית זועקת שחושפי השחיתויות יקבלו את ההוקרה הראויה. צריך לאמץ את החוק האמריקאי שמעניק על כך תגמול כספי. תעודות כבוד זה מצוין אבל חשבון הבנק זה הרבה יותר טוב, אני וח"כ קול נקדם חוק כזה”

“יכולתי לא לצאת מהמצוקה שנקלעתי אליה. יש לקחת ממך את מטה לחמך, אבל הם ניסו לגזול ממני גם את הנשמה. הציעו לי הרבה מאוד כסף. במונחים שלנו הרבה מאוד. לא באופן ישיר, באמצעים אחרים, דרך חברות פרסום וכו' וכו', כדי שאני ארד מהעניין. והצלחתי לא להתפתות. ואני אומר לך שאם הייתי חלילה מתפתה, לא רק שלא הייתי מצליח להסתכל על עצמי בראי, אלא גם כנראה לא הייתי מצליח לשרוד את זה”

“מיום שנבחרתי לכנסת החלטתי להתמודד מול תופעת העלוקות שמתלבשות עלינו: על הארנק, על הכיס ועל כרטיס האשראי. מספיק. הפכנו לעבדים של מוכרי הכרטיסים, מצב אבסורדי, שבו על אף כל החידושים הטכנולוגיים שאמורים להביא להוזלת המחירים, המחירים רק מאמירים! אין אזרח או אזרחית בישראל שלא נתקלו בתופעה המעצבנת בה גובים ממך דמי טיפול שלא כדין. זו עוולה מקוממת ואני רוצה להודות לרשות שלקחה את הצעת החוק שלי ותרגמה אותה להנחיה מפורשת, מה שאפשר קיצור התהליך באופן משמעותי”

“יש קושי גדול עם החברה הצרכנית שאנחנו מפתחים במדינה. גם היא לא צומחת לבד אלא יש מי שמעודד אותנו לצריכת יתר והדבר הזה מייצר אלילים חדשים המסכנים את חיינו כאן. כולם מדברים על חינוך אך בפועל מדינת ישראל משקיעה מעט מאוד בחינוך ואני חושב שהכסף הולך לביטחון. היעד שהייתי מציב הוא הפערים התהומיים בחברה הישראלית. זהו אמור להיות יעד מרכזי בחברה הישראלית והדרך להשקיע בזה היא בחינוך. החינוך הוא לא רק ידע אלא גם ערכים בגלל שהזנחנו את זה, אנחנו משלמים על כך בענק. הכסף לא נמצא רק בהתנחלויות אלא גם בהתנחלויות”

“אין שום התאמה בין יכולת ההשתכרות בישראל לבין יוקר המחיה ולפיכך רבים מתקשים להחזיק מעמד. אחרי קום המדינה רבים היו כבולים במקום עבודתם בעוד היום הבנים והנכדים נאלצים להחליף לפעמים 15 עבודות”

“אנשים היו מוכנים לוותר על המילקי ולאכול פה חצץ בשביל חברת מופת, אבל הם לא מוכנים לשלם את המחיר הזה בשביל החברה הבלתי מוסרית וחסרת הסולידריות שהם מגלים כאן. זה נשמע מאוד פסימי, אני יודע, אבל אני אומר לך שאני בכלל לא פסימי - כל מי שהיה במחאה, מגיל 15 וצפונה, נצרבה בו תודעה חברתית. הדברים האלה יבשילו אצלו יותר מאוחר, ויגיעו למיצוי פוליטי בשלב מאוחר יותר”