אורי ברנשטיין

“פרטיות היא אכן הסגולה העיקרית, הגורלית, של ברנשטיין. שיריו הם לעתים קרובות חשבונות חיים סבוכים של גבר – אב, בן, בעל – המודע באופן מכאיב לגבולותיו, ובמידה רבה אף מקדש אותם מבעד לבחינתם המתמדת.”

“אין לי רגשות בושה, ואני לא מפעיל צנזורה על עצמי. אלו החיים שלי, והם חייבים להיתרגם לשירה כדי שתהיה להם משמעות.”

“בשירה האמת מתגלה. המשורר מבין באמצעות הכתיבה איך הוא מרגיש, וזה מתועד על הנייר.”

“אי אפשר לחזות מתי זה יתרחש, מתי השיר יחשוף את עצמו מולך.”

“שיר הוא שיחה אינטימית של המשורר עם עצמו, שאחרים מוזמנים להאזין לה.”

“אצלי כתיבה היא מעשה אינטימי, כתיבה של סיפור חיים.”

“זכר גדלה שהיתה עוד נפרש בחדרו, כמרבד עתיק בצבעי זהב דהים.”

“לעשות מעשה יחידי שאינו דורש כל הסבר בזמן הנגמר והולך.”

“הזמן בגד. הותיר אותו בהוה ממשך ללא כל ניע.”

“טובע ברכות, ולא עושה תנועה אחת של מרי.”

“איש שהפחד מקנה לו זקיפות קומה.”

“ירד גשם ברחש אישה מתפשטת.”

“ים נתן את קולו. עליך ללכת מכאן.”

“שעון על זכרונו, כעל מקל, דדה בתוך חייו.”

“אדם נאסף מכל קצותיו להיות עמה אחד.”

“אמרי לי מחשבה אחת שלא החלפת עם אחרים.”

“נע בתנועה מתמדת שרק היא שללה להרף את בדידותו.”

“מי שרואה אותו עתה לא רואה את שהיה, רואה רק את מה שישנו.”