יעל דיין

“אני יודעת להודות בטעויות ואני לא מאלה שמתפעלים שכל העתיד לפניהם. אני עם מגבלה שאני מקבלת אותה. הייתי רוצה שהמודעות למחלה תגבר, שיותר מחקר יושקע במחלה. אוכלוסיות ענקיות סובלות ממנה. אני חולמת על כך שיביאו את המשאף האולטימטיבי או את הניתוח חסר הסיכונים שירפאו את החולים. בינתיים, אני לא מתבכיינת ואומרת – תסתכלו עליי ואל תהיו כמוני. זה כל כך בידינו, ומי שרוצה גם תוחלת חיים צריך לקחת אחריות על הבריאות שלו, ולדעת שיש נזקים שגורמים למחלות.”

“היכולת לתרום בתחום הרווחה מהפרט עד הקבוצתי... זה אולי כדי לחיות בשנים שנותרו, בידיעה שהן מוגבלות, בצורה שיש לה משמעות מעבר לעצמי.”

“אני אף פעם לא מקבלת שהגעתי לקיר. התנועה הזו ש'אין מה לעשות' לא מקובלת עליי.”