ריצ'רד קליידרמן

“הדבר שהכי מבאס אותי הוא להגיע להופעה במקום רחוק, ולקבל לידיים פסנתר ברמה לא מספיק טובה. בישראל הפסנתרים בדרך כלל בסדר גמור, וגם באירופה, אבל בדרום אמריקה אני נתקל לפעמים בפסנתרים גרועים. עם השנים זה הולך ומשתפר, לשמחתי.”

“זה אתגר להיות מול כל כך הרבה אנשים. ובכל פעם שיש לי פסנתר חדש. אני מתרגל הרבה שעות לפני כל מופע. אני צריך להרגיש טוב על הבמה.”

“אני לא אדם דתי, לא אדם מאמין, אבל יש לי כבוד לדת. ולמרות שאני לא מאמין, ההופעות שלי בכנסיות היו דבר מיוחד שעזר לי להסיח את הדעת.”

“לפעמים בקונצרטים שלי אנשים מזילים דמעות של אושר בזמן המופע, ואחרי שהוא מסתיים, אני רואה בחורות בוכות מרוב התרגשות. ואני, כל מה שאני רוצה זה לשמח את הקהל ולהראות שטוב לי איתו. זה מביך אותי, כי אני כאמור מאוד ביישן וצנוע. אני לא משוויץ.”

“אני לא מסתדר למבקרים. הם לא יודעים איך לאכול אותי, כי הם לא יכולים לשים אותי במגירה של פסנתרן קלאסי, משום שאני יוצר מוזיקה פופולרית.”

“אני יודע שקטלגו את המוזיקה שלי כדביקה, קיטשית ומתקתקה מדי. אני מתמודד עם הביקורות האלה, והתשובה שלי היא שאנשים ממשיכים לבוא ולשמוע את הקונצרטים שלי. מי שרוצה לבקר, שיבקר. הקהל מצביע ברגליים, והקהל תמיד צודק בסופו של דבר.”

“אני מתאמן בנגינה בין שעתיים לארבע שעות מדי יום. אני עושה את זה כל יום, לא משנה איפה בעולם אני נמצא.”

“אני מופיע בפני אנשים מתרבויות שונות, יבשות שונות, והקהל מגיב למוזיקה שלי באותה צורה בכל מקום.”

“אני רוצה להמשיך להתאמן ולהשתפר בסגנון הנגינה, להיות מקצועי וטוב על הבמה מול הקהל.”