חוה אלברשטיין

“אנחנו נכבד את הזמן והוא יכבד אותנו.”

“המושג הזה (של מרחב מוגן) נכנס לי לראש, כנראה בגלל המלחמה האחרונה. אחד הדברים המדהימים במכבסת המילים שלנו היא שלוקחים ביטויים שיש בהם עומק ותוכן ומשתמשים בהם לצרכים צבאיים, למבצעי כיבוש. חומת מגן, רוח סערה, קשת בענן. בשיח הישראלי מרחב מוגן הוא מקום גיאוגרפי, אבל מרחב מוגן הוא גם משהו רוחני, חלל שבו העולם החיצוני ומכאוביו לא יכולים לפגוע בך.”

“אני לא מאלה שפוחדים שסוף העולם הגיע והריקנות תמשול בכול. תראה כמה מוזיקה נהדרת יש בארץ בתחומים שלכאורה אין להם שום סיכוי מסחרי – ג'אז, מוזיקה קלאסית עתיקה, פתאום צעירים לומדים אופרה. אז מה, סוף העולם? לא סוף העולם. אסור לפחד, כמו שאומרים החסידים. רק לא לפחד.”

“יכול להיות שאני רוצה פחות להיות בוטה וכועסת. אני מנסה לבחון את הדברים בטמפרמנט יותר גרוע, אבל מצד שני גם לא לוותר על מה שמכאיב. מה שאני אומרת זה שכרגע אני לא יוצאת למלחמות, אבל אל תחשבו שהלכתי לישון, חכו חכו... אנשים מתבגרים ומשתנים ואותן אמירות בועטות מתמתנות, זה טבעי." ~ ראיון "יש כאן התקרנפות איומה”

“יש חבר'ה צעירים שסיפרו לי שהם לומדים יידיש בגלל תקליטים שהם שמעו שלי בה. שפה זה קסם, אני יודעת צרפתית בזכות אנשים כמו ברסנס וברל ואנשים לומדים אנגלית דרך המוזיקה. זה אמצעי תקשורת מאוד חשוב." ~ ראיון "יש כאן התקרנפות איומה”

“הרבה פעמים אני שומרת לי איזה קטע מעיתון, איזה שיר שמוצא חן בעיניי, איזו כותרת. זה כנראה משהו אינפנטילי שנשאר לי מהילדות, לגזור קטעים מהעיתון.”

“אני לא יודעת, זה נגד כל החינוך שלי והגישה שלי למקצוע ולאמנות ולכל. זה משחקים, זה מין תיאטרון בובות כזה, שבו כל מיני כוחות עליוניים מושכים בחוטים, ואנשים מתנהלים לפי האופן שבו מושכים אותם. אותי זה די מדכדך.”

“כשאתה כותב, אתה טיפה מנסה להגן על עצמך, לא להיחשף לגמרי. עצם השירה היא בעיניי חשיפה, גם אם אתה לא כותב. פעולת השירה היא בעיניי משהו חשוף מאוד. אדם, כשהוא שר, הוא הרבה יותר חשוף מאדם שמדבר. יש משהו שמתגלה באופן שבו אתה משתמש בקולך, שזו פעולה אינטימית נורא.”

“לפעמים אני שרה שיר, ואחרי זמן רב הוא מתברר לי בצורה חזקה יותר, אני מבינה אותו, והוא נהיה חלק ממני.”

“האומנות היחידה בימינו היא אומנות השיווק.”

“ומה השתנה לך, מה השתנה? אני השתניתי השנה. הייתי פעם כבש וגדי שלו, היום אני נמר וזאב טורף. הייתי כבר יונה והייתי צבי, היום איני יודעת מי אני.”

“הלילה הזה יש לי עוד שאלה. עד מתי ימשך מעגל האימה? רודף ונרדף, מכה ומוכה, מתי ייפסק הטירוף הזה.”

“על הקת תצייר לי, אמר הלוחם, בקתה וגם ועץ דובדבן וכבשה מנמנמת ונחל זורם ואישה מיישנת ילד קטן.”

“איש עני הוא קל רגליים. כל מקום אצלו הוא בית, כל עלה שמיכה, כל ספסל מיטה, אך אני מצאתי אוצר, מצאתי אהבה.”

“כולם חולמים אמריקה, תמיד אותו חלום. כולם נוסעים לאמריקה ולא מגיעים לשום מקום.”

“יוצאים לטייל, אבל אין פה מה לראות. שורות של צריפים, כמה עצים וגדר. חוזרים במתינות, אין מה למהר.”

“אין שפה, אין פרנסה, יש תעודה – כבר נסתדר.”

“קול ציון לגולה, כל שעה שפה אחרת. הרדיו מנגן, יושבים כמו גולים במחתרת... ובבוקר חוזרים אל השפה החדשה, שוברת שיניים, אדישה וקשה.”

“אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים. בבגדים אפורים, בצעדים כבדים.”

“יש דקות של שמחה בשעות של כאב.”