דוד שולמן

“כפי שנאמר ב'בהגאוואד גיטה', פעולה אינה נמדדת בתוצאות, או אף בניצחון. עניינה, למרבה הפלא, בהוויה לשמה. בלי להיאטם לאכזריות המקיפה אותנו. לא עלינו המלאכה לגמור, לא כעת. אולי אף פעם. אבל כמו עץ השקד, עלינו ללבלב, לפרוח.”

“הרי ידוע לנו שהכול לשווא: גם אם ירשו להסיר את המחסום הזה, בתוך שעה או שעתיים הצבא כבר יקים מחסום גדול יותר, חסון יותר... מה הטעם, אם כך? העשייה עצמה, זה הטעם.”

“כל זה חסר תקווה, ברור כשמש. שתי תנועות לאומיות חסרות מעצורים שרויות בסכסוך, רחוב אחר רחוב, בית אחר בית. צד אחד חזק מהשני עשרת מונים, אך לא נדיב ממנו. הוא מנצל שוב ושוב לרעה את כוחו – המנגנון האדיר של מדינה וצבא ומערכת משפט.”

“המצפון המוסרי שלי, כמות שהוא, נוכח אצלי בנקבוביות העור וביכולתי לאהוב. הוא מגיע מן המקום שבו המילה 'מוסר' עוד לא נולדה, ורק מן המקום האפל הזה היא מגיעה למוחי. אני יודע ממש לא כלום על מוסריות, אבל כמו כולם גם אני יודע כאב.”

“התוצאה של לבחור בגיל צעיר ללמוד 'משהו תכליתי' היא אנשים לא משכילים.”

“בעולם ההודי יש רוחניות אחרת. חלק מהלימודים זה לפתח רגישות לרוחניות הזו.”

“מצאתי ספר של שירי אהבה טמיליים מתורגמים, וזה שכנע אותי סופית. ראיתי שיש כאן משהו מאד גדול.”