יגאל שדה

“חשתי שאני צריך להיות דוור, לעבוד עד 12, לעשות מוזיקה, ללמוד שפות וללכת ברחובות. זה היה סתם חלום מטופש.”

“אני אוהב מאוד לעשות טלוויזיה וקולנוע ומוצא בזה הרבה Fun (כיף). מדי פעם, כשמציעים, אני עושה בשמחה, למרות שנכון שבדרך כלל התפקידים שאני מקבל לא ראשיים.”

“אני לא עוסק אף פעם בכמה אני פופולרי, לא השקעתי בזה אנרגיה אף פעם.”

“אני נבוך מזה שבתיאטרון יש גם צד עסקי, שברור לי שאם הייתי לוקח בו חלק, זה היה מוסיף לי כמה תפקידים ראשיים וטובים, אבל טוב לי להגיע לפרמיירות ולא להצטלם. זה חופש אמיתי.”

“אני לא כל כך אוהב לדבר על עצמי במקצוע, כי הוא עדיין לא ממש ברור לי עד היום. אני לא בא עם אג'נדה ואין לי שיטה אחת שאני פועל על פיה – ולמדתי את כולן. אני מגיע לתפקיד כמו תלמיד בית ספר, מאבד בו את עצמי ולא יודע מה אני הולך לעשות.”

“אני עובד עם המון התכוונות לדבר שאני עושה ובלי אגו. לא שאני איזה צדיק – אני רוצה תפקידים ורוצה דברים, זה חשוב לי וזו האמנות שלי – אבל אני לא משרת את האגו שלי על הבמה, אלא מנסה להקדיש את עצמי באמת לעבודה בלי מניעים זרים.”

“אני מאמין בכוחו של התיאטרון לשרוד ולהישאר רלוונטי.”