נחום סטלמך

“תקופת משחקי 1955 הייתה גם שיא הצלחתה של המאמן הצעיר משה וארון, שבנה מחדש את הקבוצה על שלד של מספר ותיקים מצטיינים ומנוסים, כמו ויסוקר, [אורי] קרני, זליקוביץ ואחרים, ושילוב של צעירים מוכשרים ודינמיים כ[בועז] קופמן, [ג'רי] חלדי, [יהודה] רביוב ואנוכי. זהו המיזוג האידאלי של קבוצת כדורגל, ולדעתי, יש לשמור עליו גם בעת שמקימים נבחרת לאומית לטווח זמן ארוך.”

“אגב, היחיד שעל עקיצותיו באותו מסע לא כעסנו (סטלמך וג'רי חלדי), היה יהושע גלזר, שהערצתיו משכבר הימים ככדורגלן וכבדחן גם יחד. בשעה שהיה נשאל על ידי סקרנים למיניהם, מה עושים פה שני הילדים מפתח תקווה, היה משיב מבלי להניד עפעף: 'את אלה, הה, אותם שלח הנה משרד החינוך'...”

“גם לקראת משחק זה ניסו המארגנים להוציא את ניו יורק מהכלים והסתייעו לשם כך בכוכבת הקולנוע הפופולרית, מרילין מונרו. על בעיטת הפתיחה בה נתכבדה, נאלצה הכוכבת היפהפיה לחזור 4 פעמים, לפי דרישת הצלמים, שבכל פעם דרשו ממנה להגביה את הרגל הבועטת יותר ויותר... מה אין עושים האמריקנים למען הפרסומת?”

“היריב המיועד לנו במשחק הראשון כונה בשם נבחרת סיאול, אך בסוקרי את השחקנים שעלו להתמודד עמנו, בעומדי בשולי המגרש כשרגלי נתונה בגבס, יכולתי לזהות 7 שחקנים שהופיעו בהרכב נבחרת קוריאה. איני ערב לכך שגם יתר הארבעה לא היו בהונג־קונג, אך לך תבדיל בין קוריאני לקוריאני, כי הרי לכולם אותן העיניים המלוכסנות.”

“הכדורגלן הטוב הוא זה המסוגל להיות שקול עד לשנייה האחרונה, אף ברגע שהוא עומד לחרוץ את גורל המשחק החשוב ביותר.”

“לעולם לא אשכח את מסיבת האליפות הראשונה של הפועל פתח תקווה. העיר כולה חגגה עמנו, ואפילו יריבנו המושבעים ש'מעבר לכביש' ציינו, כי הם מרוצים מהעובדה כי ההגמוניה הבלתי מעורערת של תל אביב עברה לאם־המושבות.”

“זו הייתה גם העונה (1955) שהביאה עמה את הכינוי שהדביקו לי – 'ראש הזהב'. מתמיד ניחנתי בניתור גבוה ונמשכתי לנגיחות־ראש, אך משראיתי כי הדבר מוצא חן בעיני הצופים יותר משערים רגילים, הייתי מרבה עד כדי הפרזה לנגוח בראשי. ומה אין עושים למען הקהל והפרסומת? במיוחד בימי הנעורים?”