עפר שלח

“לוויקיפדיה יש עורכים ואחראים, אבל ההנחה העומדת בבסיסה היא שיצר האדם טוב מנעוריו: אנשים לא יכניסו שקרים רק כדי לעוות, בודדים ילכלכו את המרחב הציבורי רק מפני שאפשר. כשם שאתרים המבוססים על המלצות גולשים נותנים לך בדרך כלל תמונה מדויקת למדי - אני מסתמך עליהם כבר שנים בבחירת בתי מלון בחו"ל, ומעולם לא נפלתי - כך גם מי שלוקח על עצמו אחריות לתת מידע פועל לרוב מתוך כוונת טוב. קשה להאמין, במיוחד לישראלים, אבל בוויקיפדיה זה קורה יום יום, ערך ערך.”

“הספורט, למשל, הוא המקום היחיד שבו אפילו בגילי אתה צובט את עצמך ולא מאמין שמשלמים לך על זה. אני נפגש עם אלילי ילדותי, ומה לעשות, הם עדיין אלילים בשבילי. אם מיקי ברקוביץ' ייכנס לפה עכשיו, הוא יגיד לי שלום ונשב ונדבר ונרכל, ואולי אני אראיין אותו. ואני, כל מה שאני רוצה זה לשבת עם מיקי ברקוביץ.”

“'הוא לימד אותנו להיות בני אדם וחיילים, לחשוב ולהילחם,' כתבו החיילים שלי.”

“אבל שימו לב למה שאומר לכם אולמרט: אפילו כרמטכ"ל-על, שר ביטחון עם רקע צבאי מובהק וצל"שים מלוא החזה היה פחות משמעותי מקצין חימוש שלא ירה כדור בקרב. זה גילוי חשוב, לא מפתיע למי שעוסק בחומר אבל מהותי למי - ולפי הסקרים מדובר ברובנו - שעוד משוכנע שרק מי שפיקד על אוגדה ומעלה יכול להיות שר ביטחון.”

“גורלנו במקום הזה היה ויהיה, כנראה, גם להרוג ולהיהרג. כשתורנו יגיע, נעשה את זה מתוך ניקיון דעת, גאווה במי שאנחנו - וידיעה שאחרי המלחמה יש גם מחר, בו נצטרך לחיות בראש וראשונה עם עצמנו.”

“'כל מי שחש את התחושות האלה,' כתב לי אבא מהמובלעת הסורית בחורף הארוך ההוא שאחרי יום כיפור, 'שייך לחבורה מאוד מסוימת, בלעדית וסגורה, המתקשה לצרף אליה את מי שלא טעם את הטעם. חבורה של גברים, שכאשר הם מלטפים את ראשי בניהם עוברת בהם כהרף עין המשאלה 'שזה לא יקרה להם' והליטוף דומה אצל כל הגברים שבעולם שהיו בווייטנאם או במדבר המערבי או בנורמנדיה. זוהי מין ברית שאינה כתובה, אך קיימת.' וזו היתה הברית שאנחנו רצינו בה. רצינו להיות המלטפים ולא המלוטפים.”

“יום אחד שאלתי את אבא איך נראית המלחמה. 'איפה האופניים שלך עכשיו?' הוא שאל. מה לאופנים שלי ולמלחמה? 'תאר לעצמך,' אמר אבא, 'שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה'.”

“אבל האמת, ששמני יודע כי הוא לוחם, היא שצה"ל הוא צבא של חיילים מוסריים, שעושים מדי יום מלאכה שאין דרך לעשות אותה ולהישאר מוסרי. ועם כל יום כזה, החברה המתקרבנת שמקיפה אותם ראויה פחות ופחות למחיר שהם משלמים.”

“לפני שנים היה בצבא ביטוי; "במציאות". בסוף תרגיל, כשכולם מתכנסים יחד כדי לתחקר מה היה והקודקודים מגיעים כדי להגיד שלא שמרו על רווחים והעשן לא היה במקום, תמיד היו אומרים לנו ש"במציאות" זה נראה אחרת. הכוונה, כמובן, היתה לזה שבמלחמה - כשהאויב בצד השני הוא לא מטרת קרטון אלא יורה עליך החזרה - הדברים שונים לחלוטין.”

“טייס הוא חייל עם מכונה משוכללת, קצין צנחנים הוא מפקד.”

“אם יש לכם, כמו לי, ותק מסוים בצניחות אוטומטיות, תשכחו כל מה שאתם יודעים. תשכחו מהרקולס מצחין מפחד, שאל פתחו אתם נגררים בשורה ארוכה, מתמרנים בקושי בין המצנח לשק הרגל ונזרקים אל החלל בלי שליטה, רק כדי ליפול אל הארץ כמו שק תפוחי אדמה.”

“צבא מקצועי זה צבא שמקבל את האנשים שרוצים להגיע אליו או מוכנים וצריך להכשיר אותם באופן שהוא גם מבחינת העלות שלו וגם מבחינת התוצאות שלו ,פחות מיטבי. כשאתה מקבל את כל שכבות הציבור, שכבות שבתנאים אחרים אולי לא היו מתגייסות בכלל, אתה יכול להיות עסוק יותר במיון ולא בהכשרה.”

“הרבה רחמים אין בו, באלוהים, אבל חוש הומור, ברוך השם.”

“קראתי את המלכוד לפני שהתגייסתי לצבא. הוא היה מצחיק להפליא, משפטים שלמים נתקעו לך בראש ולא יצאו משם עד היום. זה לא עצר אותי מללכת לצנחנים, יש בחיים דברים שאפילו הספר הכי גדול לא יתגבר עליהם, אבל הייתה תקופה, בצבא ואחר כך, שיכולת להגיד משפט מ'מלכוד' והייתי ממשיך אותו עד הסוף בלי לקחת נשימה.”

“השאלה איננה כמה רחוק וכמה מהר אדם רץ, אלא איך הוא רץ; עד כמה עולמו מתמלא ככל שריאותיו מתרוקנות מאוויר [...] הדבר הברור ביותר בעולם הוא שנולדנו לרוץ”