סמי מיכאל

“אינני חושף ביצירתי הספרותית את כל אשר חוויתי בחיי. מכל מקום אני מקפיד שלא לפגוע בכתיבה שלי בשום דמות של אדם ממשית שהכרתי בעבר. היצירה האומנותית היא תערובת של זיכרונות מטושטשים והמצאות חדות.”

“הספר כותב אותי יותר ממה שאני כותב אותו, אני לא מתכנן את העלילה, אלא היא נכתבת שורה אחרי שורה, פרק אחרי פרק, מילה אחרי מילה.”

“בכולנו קיים הרצון להשאיר על פני החול הנודד של החיים עקבות אישיים בני־קיימא... רבים משאירים עקבות בצורה של ארמון, המצאה, ממון וירושה מרשימה. אני משאיר מאחורי מילים.”

“מעולם לא נפרדתי מחיפה, כפי שמעולם לא נפרדתי מבגדד. שתי הערים האלו מזינות את היצירה שלי.”

“אני אוהב כתיבה של נשים, וגם בכתיבה שלי – תמיד נשים מככבות. אני עושה זאת באהבה ומתוך הערכה, אני תמיד מתעניין בשונה.”

“אני נאבק קשות בעצמי, מנסה להפיק את המיטב שבי. את שגב ההנאה אני קוטף בשעת הכתיבה, כשאני רואה כתמי דיו לובשים על גיליון הנייר דמויות נושמות שמרגשות אותי.”

“היצירה שלי אוניברסלית. אני לא כותב לישראלים או לחיפאים. אני כותב לאדם שבתוכי. אני כותב לעצמי.”

“לבד ממניין מצומצם של נשמות טובות, לרוב נתקלתי בשדה הספרות במלתעות קשות יותר מאשר חדוות העשייה המשותפת.”

“כתיבה יצירתית אמיתית לא נועדה להרשים, אלא משקפת צורך לפרוק התרשמות אישית מטלטלת. צורך זה קיים עמוק בנפשנו פנימה.”

“אפשר שהכתיבה היא סוג מלוטש, מאוזן, שקול וכבוש של המונולוג שבפיהם של המדברים עם עצמם בקול.”