Franz Rosenzweig

“מגורלו של המקרא הוא, שחלקיו שנולדו מן הדו-שיח מזמנים לעצמם בכל דור ודור מחדש את בן שיחם האנושי. מזמורי התהילים קוראים לעולם המתפלל, המצוות – למקיימן, הנבואות – למאמינן.”

“גם עם אידאות כך הדבר. משהן צומחות מעל ראש אביהן, הן עוזבות אותו וצועדות לשירות הכלל או לפחות לשירות אלה שהן פוגשות לראשונה בדרך. אין לחשוב על המחשבה, ואין לפקפק בספיקות.”

“היהדות אינה הלכה, היא יוצרת הלכה. אבל אין היא זהה עמה. 'זהותה' היות יהודי. אסור שאמנע עצמי מדעת כל הליכה חיה בדרך היהודית, מדעת כל מה שמופיע באופק ראייתי, בהווה ובעבר”

“ה'פיקפוק' איננו דבר יהודי. דבר יהודי זו היא השאלה. ברגע שאתה מתחיל לשאול, בהכרה מלאה, באופן "שיטתי", בתדירות (לא רק לעת מצוא), אינך צריך עוד לחשוש מפני כנסת ישראל. הרי היא איננה, כמו הכנסייה, עדת מאמינים ובלתי מאמינים, אלא אחדות עדת ההווים ביהדותם והשואלים. ”

“אושר וחיים הם שני דברים שונים.”

“מוטב להיות ידוע לשמצה מאשר להישאר אלמוני. בתור אלמוני לעולם לא אגיע לדבר, כידוע לשמצה (כ'כופר') אהא לפחות 'מעניין' וכך אכונה.”

“אנשים סבורים שאדם עוסק בפילוסופיה, אך באמת הוא אינו אלא כותב את הביוגרפיה של עצמו.”

“כשם שנהפכה שרירותו ילודת הרגע של אלוהים ליכולת מתמדת, כך נהפכת מהותו הנצחית לאהבה, אהבה שניעורה מחדש בכל רגע, שלעולם צעירה היא, לעולם ראשונה היא.”

“נבוא להשיג את האל והנהו מסתתר. את האדם, את עצמנו, והנהו סגור. את העולם והנהו חידה גלויה. רק ביחסיהם, רק בבריאה, בהתגלות ובגאולה, המה נפתחים.”

“אהבת האל לאדם היא הציווי לאהבת העולם. אהבת האדם את אלוהים מתבטאת באהבתו את האחר. כך משתלבים הצו 'ואהבת את ה' אלוהיך' והצו 'ואהבת לרעך כמוך'.”

“האמת היא ששלושת העצמים – אדם, אלוהים, עולם – ראשונים ואחרונים לכל מחשבה... הניסיון ככל שיעמיק חדור, יגלה באדם רק את האנושי, בעולם רק את העולמי ובאלוהים רק את האלוהי.”