פ. סקוט פיצג'רלד

“התחלתי ללמוד מעט על יופי — מספיק כדי לדעת שהוא לא קשור לאמת...”

“אני לא רגיש – אני רומנטי כמו שאתה. הרעיון, תבין, הוא שאל הרגיש יאמין שהדברים יישארו, ואילו הרומנטי מאמין בהם באמונה נואשת שהם לא יישארו.”

“כמו כלי שמתקרר ומפיץ חום, כך בכל שנות הנעורים והבגרות אנחנו מפיצים קלוריות של טוב-לב. כך קוראים לכך: טוהר לב.”

“אנשים לעיתים קרובות מראים כבוד מוזר לגבר ששתוי, דומה לכבוד שיש לאנשים פשוטים לאדם שמנוון... יש בו משהו מרתיע, באדם שפירש את כל ההגבלות שלו.”

“ג'אטסי האמין באור הירוק, בעתיד האורגסטי שמשנה שנה נמלט ממנו, תמיד קדימה. הוא נמלט ממנו אז, אבל זה לא חשוב — מחר נרוץ מהר יותר, נפרוש את זרועותינו רחוק יותר... ואז, בבוקר יפה אחד — כך נמשיך ללחוץ, ספינות נגד הזרם, נשאבים ללא הפסקה לאחור, לעבר העבר.”

“אין דבר כזה גבר מוכן להיות אמיתי – זה היה כמו עיוור מוכן לראות”

“עד כמה מוזר להיכשל כיצור חברתי – אפילו העבריינים אינם נכשלים בדרך זו – הם מהווים את האופוזיציה לחוק, אם ניתן לומר כך, אולם אלה שדעתם נטרפה עליהם הם תמיד אורחים על האדמה הזאת, זרים תמידיים הנושאים את הלוח השבור של עשרת הדיברות ללא יכולת לקוראו.”

“כאשר אנו נתפסים לעולם החומר, אין בנמצא אדם אחד מאלף המוצא את הזמן כדי לגבש לעצמו טעם ספרותי, או כדי לבחון את אמיתותם של מושגים פילוסופיים.”

“אשליות בדבר חוסן ובריאות נצחיים וטוב לבם הבסיסי של הבריות - היו אלה אשליותיה של אומה שלמה, שקרים מפי דורות רבים של אמהות לחיילים, שנאלצו לזמר שיר ערש כוזב לאמור, שאין שום זאב אורב מעבר לדלת הבקתה.”

“אנו כותבים על אודות פצעים שהגלידו, בדומה למחלת עור קלה; אך אין זה כך בחייו של אדם: ישנם פצעים פתוחים, לפעמים קטנים כדקירת מחט, אך עדיין פצעים.”

“לעתים קרובות עשוי גבר לשחק את תפקיד הילד חסר־הישע לפני אישה, אבל כמעט לעולם אינו עשוי להצליח בו כשהוא אכן חש עצמו כילד חסר־ישע.”

“גם אלה אשר היו רחוקים מכדי לשמוע, כמוה, הפנו אליו את תשומת לבם, עד כי היחידה על החוף שלא נכבשה במחזה הייתה האישה הצעירה עם מחרוזת הפנינים.”

“האם נשק לה פעם אחת או יותר — זאת לא זכר, אף שבמשך שעה אחת לפחות הם ישבו קרובים זה לזה והוא אחז בידה. מה שהפתיע אותו יותר מכל במעשה האהבה היה שלא היה בו כנראה כל להט פראי — חרטה, תשוקה, ייאוש — אלא הבטחה משכרת של אושר כזה בעולם, בחיים עצמם — תחושה שלא חש מעולם.”

“בלילה אפל של הנפש השעה תמיד היא שלוש בבוקר, יום אחר יום.”

“אנו ממשיכים לחתור נגד הזרם ונישאים ללא סוף שוב אל העבר.”

“לא אכפת לי מי מגדל את החסה אם אני יכול לאכול סלט!”

“סכסוכי משפחה הם אירועים מרים; הם אינם קורים בהתאם לחוקים כלשהם.”

“אנשים רוצים בכל מאודם להאמין במנהיגים.”

“ארנסט כותב בסמכותיות, בסמכותיות שמביאה ההצלחה. אולם גם אני כותב בסמכותיות, בסמכותיות שמביא עמו הכישלון.”

“אינך כותב מפני שברצונך לומר משהו; אתה כותב מפני שיש לך משהו לומר.”