Elmore Leonard

“במשך זמן רב אני צועד במורד החיים עם שני ידידי, בחירות רעות ומזל רע. למזלי אני מאמין גדול בהתחלות חדשות, חברים חדשים ובריחה מן הבעיות שלי. כך שיום אחד החלטתי לשים פעמי לכיוון האי. אלוהה, שמי הוא ג'ק.”

“קיד שכב על הרצפה, שרוע לאורך שורה של שקי דואר. הוא שפשף את כתפו בתנועות מגושמות בידיו הכבולות באזיקים והתבונן בסקאלן, שנשען על קיר הקרון, סמוך לדלת הפתוחה. קיד בחן את סגן [W:שירות המרשלים של ארצות הברית|המרשל]] דקות אחדות. לבסוף אמר: 'אתה יודע, אתה ממש מרוויח את המאה וחצי שלך.' סקאלן שמע אותו, למרות שמקצב הברזל של פסי הרכבת, וגם נשימתו שלו היו הומים ברקותיו. הוא חש שכל כוחו נשאב ממנו, אך לא יכול היה להימנע מלחייך אל ג'ים. הוא עצמו חשב בערך אותו דבר.”

“צ'ארלי פרינס ניצב בפינת בניין התחנה, ואקדח בכל אחת מידיו. הוא התקדם בזהירות במרווח שבין שני הגברים לבין הרכבת. 'השלך אותו רחוק ושחרר את החגורה שלך,' הוא אמר. 'עשה מה שהוא אומר," אמר קיד, 'הם תפסו אותך.' האחרים, שישה במספר, היו פרוסים בחללה החשוף של סככת הרציף. חמורי סבר, על פניהם זיפי זקן קוצניים, שולי מגבעותיהם מוטים מטה. הגבר הקרוב לפרינס רקק טבק בעצלות. סקאלן ידע אותו רגע פחד שמעולם לא ידע קודם לכן. אך הוא המשיך לאחוז ברובה הציד לחוץ בחוזקה אל עמוד השדרה של קיד.”

“אווה אמרה, 'החטאתי, הא?' היא הביטה בריילן קם, האקדח עדיין בידו, הולך מסביב לעבר בויד ומביט מטה על בויד. 'הוא מת?' ריילן לא ענה, היא ראתה אותו כורע על ברכיו ומתכופף לעבר פניו של בויד. היא האמינה שריילן אמר משהו, מילה או שתיים, אבל לא היתה בטוחה. 'הוא לא מת?' ריילן קם על רגליו אומר, 'עכשיו כן.'”

“היא אמרה בחושך 'אולי אני עדיין לא מבינה אותך'. הוא אמר, 'את לא ראית אותו יורה ברוברט.'”

“'הנה העסקה' אמר ריילן. 'אני נותן לך עשרים וארבע שעות לצאת ממהמחוז הזה ולא מלחזור הנה אף פעם.' ריילן הסתכל בשעונו. 'זה אומר שאתה צריך להסתלק עד... שתיים ורבע מחר בצהריים. אם אני רואה שאתה עדיין כאן אחרי שתיים ורבע, אני יורה בך על המקום, בלי שום היסוס. יש לך שאלות?'”

“זה לא היה כל כך קשה באקדמיה, אבל אם לא היית רגיל, זה היה יכול להיות ממש מלחיץ. היה שם חניך אחד, פעם אחת הוא זרק ת'מזוודה שלו מחוץ לגדר, ואחר כך טיפס עליה. כשמשכו אותו משם ושאלו אותו, 'מה אתה עושה?' הוא אמר, 'נמאס לי, אני מסתלק מכאן.' הם אמרו לו, 'טוב, אבל למה אתה לא יוצא דרך השער הקדמי?' החניך הזה, הייתה לו הרגשה שהוא בבית סוהר, ובשביל לצאת הוא צריך לברוח.”

“מה אתה אומר לאדם עם חבורות סביב שתי עיניו? שום דבר, כבר נאמר לו פעמיים.”

“הסיבה שהחלטת להיות מרשל היא שאתה יכול להסתובב עם אקדח. אתה אוהב לירות בבני אדם. אני חושבת שאתה נהנה מזה.”

“מר לונג, אני רוצה להבהיר את זה כדי שיהיה לך ברור לגמרי. אם אני צריך לשלוף את הנשק השלי אני יורה על מנת להרוג.”

“נכדי, מקס, שהוא שחקן לקרוס בליגה הלאומית, נתן לי פעם עצה: מסירה צולעת היא כמו זין צולע; היא לא עושה את העבודה. אני חושב את אותו הדבר לגבי כתיבה צולעת.”

“אני משמיט את הקטעים עליהם אנשים מדלגים.”

“אם זה נשמע כאילו כתבו את זה, אני אשכתב את זה.”

“במשך זמן רב אני צועד במורד החיים עם שני ידידי, בחירות רעות ומזל רע. למזלי אני מאמין גדול בהתחלות חדשות, חברים חדשים ובריחה מן הבעיות שלי. כך שיום אחד החלטתי לשים פעמי לכיוון האי. אלוהה, שמי הוא ג'ק.”

“קיד שכב על הרצפה, שרוע לאורך שורה של שקי דואר. הוא שפשף את כתפו בתנועות מגושמות בידיו הכבולות באזיקים והתבונן בסקאלן, שנשען על קיר הקרון, סמוך לדלת הפתוחה. קיד בחן את סגן [W:שירות המרשלים של ארצות הברית|המרשל]] דקות אחדות. לבסוף אמר: 'אתה יודע, אתה ממש מרוויח את המאה וחצי שלך.' סקאלן שמע אותו, למרות שמקצב הברזל של פסי הרכבת, וגם נשימתו שלו היו הומים ברקותיו. הוא חש שכל כוחו נשאב ממנו, אך לא יכול היה להימנע מלחייך אל ג'ים. הוא עצמו חשב בערך אותו דבר.”

“צ'ארלי פרינס ניצב בפינת בניין התחנה, ואקדח בכל אחת מידיו. הוא התקדם בזהירות במרווח שבין שני הגברים לבין הרכבת. 'השלך אותו רחוק ושחרר את החגורה שלך,' הוא אמר. 'עשה מה שהוא אומר," אמר קיד, 'הם תפסו אותך.' האחרים, שישה במספר, היו פרוסים בחללה החשוף של סככת הרציף. חמורי סבר, על פניהם זיפי זקן קוצניים, שולי מגבעותיהם מוטים מטה. הגבר הקרוב לפרינס רקק טבק בעצלות. סקאלן ידע אותו רגע פחד שמעולם לא ידע קודם לכן. אך הוא המשיך לאחוז ברובה הציד לחוץ בחוזקה אל עמוד השדרה של קיד.”

“אווה אמרה, 'החטאתי, הא?' היא הביטה בריילן קם, האקדח עדיין בידו, הולך מסביב לעבר בויד ומביט מטה על בויד. 'הוא מת?' ריילן לא ענה, היא ראתה אותו כורע על ברכיו ומתכופף לעבר פניו של בויד. היא האמינה שריילן אמר משהו, מילה או שתיים, אבל לא היתה בטוחה. 'הוא לא מת?' ריילן קם על רגליו אומר, 'עכשיו כן.'”

“היא אמרה בחושך 'אולי אני עדיין לא מבינה אותך'. הוא אמר, 'את לא ראית אותו יורה ברוברט.'”

“'הנה העסקה' אמר ריילן. 'אני נותן לך עשרים וארבע שעות לצאת ממהמחוז הזה ולא מלחזור הנה אף פעם.' ריילן הסתכל בשעונו. 'זה אומר שאתה צריך להסתלק עד... שתיים ורבע מחר בצהריים. אם אני רואה שאתה עדיין כאן אחרי שתיים ורבע, אני יורה בך על המקום, בלי שום היסוס. יש לך שאלות?'”

“זה לא היה כל כך קשה באקדמיה, אבל אם לא היית רגיל, זה היה יכול להיות ממש מלחיץ. היה שם חניך אחד, פעם אחת הוא זרק ת'מזוודה שלו מחוץ לגדר, ואחר כך טיפס עליה. כשמשכו אותו משם ושאלו אותו, 'מה אתה עושה?' הוא אמר, 'נמאס לי, אני מסתלק מכאן.' הם אמרו לו, 'טוב, אבל למה אתה לא יוצא דרך השער הקדמי?' החניך הזה, הייתה לו הרגשה שהוא בבית סוהר, ובשביל לצאת הוא צריך לברוח.”