Colm Tóibín

“זה נותן לי הרבה כסופר לראות מקומות, לחוות חוויות, לצאת מעצמי. מצד שני, יש לזה גם מחיר, כמובן, והוא שאני כותב פחות. אז אני מניח שלכל דבר יש את היתרונות והחסרונות שלו.”

“אהבתי את ישראל מאוד. את החופים ואת האנשים. היא ריתקה אותי. כולם מדברים כל הזמן. לכולם יש דעה. לא ברור איך מצליחים לעשות משהו, אבל איכשהו עושים.”

“אני לא חלק משום תנועה או ספרות לאומית. אני קורא ספרות מכל העולם וכך תמיד קראתי. החברה האירית היא מאוד פתוחה.”

“אתה מבין עד כמה חלקים מהנפש שלך, סודות כמוסים שלך, נכנסו לספר בלי שתשים לב.”

“כתיבת בדיון היא דרך לגילוי עצמי, אפילו העצמי הסודי ביותר. אפילו משפט פשוט יכול לעשות את זה. האני הפנימי יכול לבוא עם הרבה הסוואות ותחפושות, אבל גם בהן יש אספקטים אמיתיים של העצמי ושל המיניות.”

“תהתה באוזניהם של השניים האחרים אם כדאי לה לקנות טלוויזיה שתארח לה לחברה בערבים.”

“הבינה שלא תוכל לסרב להצעה. ההצעה הזאת הייתה יותר טובה מכלום, וכרגע לא היה לה כלום.”

“רוז לקחה יום חופש מהעבודה ונסעה עימה לדבלין.”

“אתה הרי יודע שאתה האדם היחיד שמניד את ראשו במורת רוח כשאני מתעקש להתבדח ולנהל שיחות סתמיות, כשאני מסרב לדבר ישירות. זה מעולם לא הפריע כל כך לאף אחד אחר. אתה היחיד שרוצה שכל מה שאגיד יהיה אמיתי.”

“שום דבר בעל ערך אינו חומק מתשומת לבה.”

“היא לבד ויהיה עליה להפיק את המיטב מהיותה לבד.”

“להתבונן בהתפתחות האטית של הדברים כשהחורף מפנה מקום לאביב.”

“היא נהגה לערוך רשימה, והכתיבה עצמה גרמה לה לחייך. דברים שכדאי לחיות למענם.”

“ההקשבה הצריכה מאמץ רב יותר מהדיבור.”

“זוהי אולי ההזדמנות היחידה שתהיה לה אי-פעם לחבור אל היופי.”

“אמרה בשלווה וחייכה כמיטב יכולתה. היא ראתה שהוא מהסס והתחזקה בדעתה שעליה ללכת מיד.”

“זה היה החורף החשוך ביותר. אני שונאת את הגשם ואת הקור, אבל לא אכפת לי כשאין אור.”

“לא היה מה לומר, חשבה, ואף על פי כן לעולם לא תשרור אף לא דקה של דומייה ביניהן.”

“מעולם לא ראיתי ירח נמוך כל כך, מלא כל כך באורו העשיר, העמוק.”

“לא קראה כלום ואפילו לא הרהרה, הניחה לזמן לחלוף בקלילות.”