Clarice Lispector

“במרכז ספריה עומדים העולם הפנימי של הגיבורים והכתיבה עצמה; העלילות משניות.”

“לאהוב זו הגאולה היחידה שאני מכירה.”

“סטרה עוד שתי סטירות בפרצוף. כדי להיתקל בעצמה. וזה באמת קרה. במראה ראתה סופסוף פרצוף אנושי, עצוב, עדין.”

“זו היתה ממלכת ה'כאן והעכשיו'. היא שאלה אותו: 'מתי תבוא שוב?'”

“היא חששה שזה ייגמר. כאילו נכה זרק לפתע את המקל שלו לאוויר.”

“איש מעולם לא נגע בשדיה.”

“עד ליום המחרת הפכתי להיות התגלמות הציפייה לחדווה: לא חייתי, צפתי בעצלתיים בים ענוג, נישאת אנה ואנה על פני הגלים. למחרת הלכתי לביתה, ממש רצתי.”

“מדהים איזה כשרון היה לה לאכזריות. כל כולה היתה נקמנות טהורה.”

“אהבה היא כשאין לך. האהבה היא גם התפכחות ממה שחשבנו שהוא אהבה.”

“לא הייתי עוד ילדה עם ספר: הייתי אישה עם אהובה.”

“כאשר לחשה נצח, המחשבה עצמה לבשת איכות של נצח.”

“היא חיה פחות משיכלה לחיות, ודמיינה שצימאונה מבקש שיטפונות.”

“לבחון את השפעת הצחוק על הפנים.”

“מה משיגים כשנעשים מאושרים? מה משיגים?”

“אי אפשר להוכיח את קיומו של מה שהכי אמיתי. אין ברירה אלא להאמין. לבכות ולהאמין.”

“הסיפור ישן-נושן - ככה שבניגוד להרגלי אתנסה בסיפור עם התחלה עם אמצע ועם גראן פינאלה.”

“היא הביטה בעצמה בארשת של חומרה יתירה, שלא נעדר ממנה שמץ של התפעלות מעצמה.”

“הרכבת לא יצאה לדרך, ושתיהן חיכו בלי שיהיה להן מה לומר.”

“כאשר אדם מכבד את עצמו, לבסוף הוא יוצר את צלמו.”

“אין צורך בעשייה. להיות משמעו כבר לעשות.”