Cicero

“מה אומלל הזקן אשר במשך חייו בארוכים לא למד כי יש לבוז למוות. שהרי או שאין להתייחס אליו לחלוטין אם הוא מכחיד את הנפש כליל. או שהוא אפילו רצוי אם הוא מביא אותה למקום שבו תשכון לנצח. שכן אפשרות שלישית בוודאי אינה בנמצא.”

“לא שערות שיבה ולא קמטים אין בהם לעורר יראת כבוד כלפי הזקן אלא חיים שנוהלו בכבוד וזכו באחריתם לקטוף את פרי היוקרה.”

“חשוב שהנפש תחיה עם עצמה לאחר שתסיים את שירותה לתשוקה, לכבוד, למריבות, ליריבויות ולכל התאוות. אם יש לה מעין מזון רוחני, דהיינו פעילות שכלית, אין לך דבר נעים יותר מזיקנה שיש עמה פנאי.”

“כשם שאני משבח צעיר שיש בו שמץ זקנה, כך אני משבח זקן שיש בו שמץ נעורים. מי שנוהג כך יזדקן אמנם בגופו אבל לעולם לא ברוחו.”

“ישנה גם זקנה רגועה, אשר באה בסופם של חיים שקטים, זכים ונעימים.”

“רבות אפוא וגדולות עד מאוד ברכותיה של הידידות, אך זו בוודאי עולה על כולן, שהיא מאירה את העתיד באור תקווה טובה ואינה מניחה לרוח האדם כי תיחלש או תיפול.”

“המתבונן בידיד אמת כאילו מתבונן במעין בבואה של עצמו.”

“אם תחדל יראת האלים, איני יודע איך לא יאבדו עמה האמון והשותפות בקרב בני האדם, איך לא תאבד גם המידה הראשונה במעלה, הלא היא הצדק.”

“הרי ללא המידה הטובה בוודאי אין דרך להגיע אל האושר.”

“כמה נהפכו למשוררים לגמרי, אחרים היו בקיאים בגיאומטריה, אחרים נהפכו למוסיקאים, אחרים, שעסקו בדיאלקטיקה, פנו לתחומים נוספים והשקיעו את כל זמנם ומרצם באותן אמנויות שהומצאו, כדי שרוחם של הנערים תספוג לתוכה את המידות הטובות והרוח האנושית.”

“קיימות שלוש מטרות. ראשית לרכוש את אהדת המאזינים, שנית ללמדם ושלישית לעורר את רגשותיהם. לשם השגת המטרה הראשונה דרוש סגנון מעודן, לשנייה סגנון שקול ולשלישית סגנון בעל עוצמה.”

“כל שיטת הנאום שמטרתו השכנוע מושתתת על שלושה יסודות: א. הוכחת האמיתות של טענותינו. ב. רכישת האהדה של מאזינינו. ג. הפניית רגשותיהם לכל כיוון הנדרש לענייננו.”

“איש בעל מידות טובות אינו מבקש תמורה אחרת לעמלו ולהסתכנותו אלא שבח ותהילה; כשגורעים את אלה, מה נשאר לנו, רבותי השופטים, שימריץ אותנו להתנסות בעמל כה רב בנתיב חיינו הזעיר והקצר כל כך?”

“כולנו כרוכים אחרי השבח ודווקא הטובים בינינו רודפים אחרי התהילה. הפילוסופים עצמם רושמים את שמותיהם אפילו על הספרים שהם כותבים על אודות הצורך לזלזל בתהילה! בשל עצם העובדה שהם בזים לתהילה ולפרסום רוצים הם לזכות בתהילה ובפרסום.”

“אני חש, כי איני מסוגל לתאר אותם בשפה המתאימה, איני יכול להתלונן עליהם בעצמת לשוני הראויה, ואיני יכול להביע את זעמי עליהם באותה חירות שהייתי רוצה להתבטא בה.”

“אני בוודאי איני היחיד הנחן בכישרון הדיבור הטוב ביותר, אלא שאני היחיד היכול לדבר בלי להיות מעורב בסכנות.”

“האם אני האמיץ מכולם? בשום פנים לא. האם אני שואף למלא את תפקידי יותר מאחרים? האמת היא, שאיני רוצה להיות כזה, אלא למנוע אחרים מלעשות זאת.”

“אתם מתפלאים על כך שבעוד נואמים ידועי שם ואזרחים רמי מעלה נשארו לשבת רתוקים במקומותיהם, אני, יותר מכל אלה האמורים לעמוד ולטעון בפניכם, פונה אליכם, מה עוד שאיני יכול להשתוות אליהם – לא בגיל, ולא בסמכות.”

“בזמן מלחמה נאלמים החוקים.”

“איזה מין חסד זה – הימנעות מביצוע פשע?”