קרלוס רואיז זפון

“כבר לא ידעתי איפה להחביא את הספרים האלה. ככל שהפעלתי את דמיוני למצוא מקומות מחבוא חדשים, חוש הריח של בני מצא אותם כהרף עין. עילעלתי בדפי הספר והוצפתי זיכרונות.”

“החדר היה שרוי באפלה מתמדת. הווילונות, בני עשרות שנים, נתפרו כך שימנעו ולו את חדירתו של ניצוץ אור אחד.”

“אם הגלימה עושה את הנזיר, הלשכה וכתובת טובה עושים - או הורסים - את עורך הדין.”

“המפתח, עשוי יציקת ברזל, היה כבד כמעט כמו מצפוני.”

“בחיים האלו סולחים על כל דבר חוץ מאשר על אמירת האמת.”

“משוגע הוא מי שחושב שהוא שפוי ומאמין שהטיפשים אינם כמוהו.”

“מה שיפה בלהזדקן זה שאף אחד לא זוכר שגם פעם היו חארות.”

“גברים הם כמו גרניום, כשנדמה שכבר צריך לזרוק אותם פתאום הם מתעוררים לחיים.”

“דגלים נראים בעיני כמו סמרטוטים צבעוניים שמסריחים מריקבון, די לי לראות אחד שמתעטף בדגל וממלא את פיו בהמנונים, מגינים ונאומים, ומייד אני משלשל, תמיד חשבתי שמי שאוהב להשתייך לעדר ודאי יש בו משהו מן הכבשה.”

“הדברים שאנחנו מאמינים בהם. הדברים שאנחנו מכירים, הדברים שאנחנו זוכרים, ואפילו הדברים שעליהם אנחנו חולמים. הכול זה סיפור.”

“האדם הוא חיה מוסרית שהופקרה לגורלה ביקום בלתי מוסרי.”

“תקוות גדולות התקיימו בין דפיהם של ספרים בלבד.”

“אמרתי לעצמי שכל מטרה, חסרת חשיבות ככל שתהיה, זקוקה לאביר שיגן על כבודה.”

“אתה אמור לדעת את זה טוב מכולם. אין דרמה בלי קונפליקט.”

“הספקנות היא האמונה שלי.”

“כל אחד מפגין את אהבתו בדרך אחרת.”

“לפעמים להרגיש ולחשוב זה אותו דבר.”

“איש לא יכול לרחם על שקרן כמו שקרן אחר.”

“לפעמים אנו חושבים על האנשים הקרובים לנו כאילו היו כרטיסי הגרלה שנועדו להגשים את החלומות המגוחכים שלנו.”

“הסופר כותב בעבור עצמו, כדי לומר לעצמו דברים שאותם לא היה בכוחו להבין בדרך אחרת.”