Carl Schmitt

“בלב הטיעון של שמיט עומדת הביקורת על הניטרליות של החוקתיות הליברלית. היא חסרת תוכן מהותי, מחויבות מוסרית וכושר עמידה. בליבו של הפוליטי (הראוי) צריכה להיות הבחנה בין עמית לאויב. גם עקרון שלטון החוק הוא מדומה וצבוע, כי החוק מיושם על ידי בעלי השררה, ובמצב חירום – שתמיד מגיע – שלטון החוק מתמוטט בפני בעלי השררה. הם יקבעו מי עמית ומי אויב, ויכניעו את האחרון.”

“הוא סבר שהחברה הליברלית החילונית האינדיבידואליסטית נתונה במצב חירום שמחייב לשים קץ לוויכוח הפרלמנטרי ולשיח החוק והחוקה עליהם היא מבוססת.”

“כל רעיון פוליטי נוקט עמדה כלפי 'טבע' האדם, ומניח שהוא 'טוב מנעוריו' או 'רע מנעוריו'.”

“בחריג מבקיע כוחם של החיים האמיתיים את הקרום של מכניות שנקרשה מרוב חזרה.”

“כל המושגים הקולעים של תורת המדינה המודרנית הם מושגים תיאולוגיים מחולנים.”

“ישנה נטייה למשפט ולכוח לשוב ולמצוא זה את זה.”

“הדיקטטורה היא היפוכה של ההתדיינות.”

“ריבוני הוא מי שמכריע על מצב החירום.”

“מה שהם החשיבו כמשפט חוקתי היה למעשה משפט שאומץ על פי הדגם האנגלי-צרפתי... החוקות שלהם לא דיברו על דם גרמני ועל כבוד גרמני. המילה 'גרמני' מופיעה רק כדי להדגיש ש'כל הגרמנים שווים בפני החוק'. אבל המשפט הזה, שעשוי היה לקבל בגרמנית את מובנו הנכון באמצעות מושג 'פולקי' במהותו, סייע תחת זאת לאלה שאינם שווים בגזעם, לנהוג בגרמני כשווים ולהחשיב כגרמני את כל מי ששווה בפני החוק.”

“כך הפך החופש המעוגן בחוקה לנשק ולסיסמת הדגל של כל אויביה וטפיליה של גרמניה. את התרמית הזאת השכלנו לראות. הבנו, שחוקות ליברליות הופכות לדרכי הסוואה אופייניות של שלטון זר. עם יכול להחזיק בחוקה הליברלית ביותר בעולם ואף על פי כן להיות עדר של עבדים לריבית ולמשכרות. לראשונה זה מאות רבות של שנים המונחים של חוקתנו הם שוב גרמניים.”

“מי שאומר מלחמה, אומר אויב. ואל האויב צריך לא רק להתייחס ככזה, כלומר יש לראותו כדמות שאפשר, בהתאם לטקטיקה הנבחרת, לתמרן, לזייף דו־שיח, להלום מבלי לדבר, ומעל לכל להעניק לו את שמו האמיתי.”