Bruno Schulz

“התפאורה היא העיקר בסיפוריו של שולץ והמעשה נועד רק לפתוח סדק לתפאורה העשירה, הצבעונית, שהיא היא תכלית הסיפור.”

“אם אין לו לאדם ביטחון עצמי ואמונה — טוב לו מאוד לקבלם מזרים, אם כי אין זה תחליף מלא. לי חסר אולי לא העדר אמונה בכשרונותי, אלא משהו כללי יותר: אמון בחיים, ביטחון בגורל, אמונה שהקיום נוטה לי חסד בסופו של דבר.”

“עכשיו השמחה גורשה מחיינו, ובלי שמחה, בלי תוספת קטנה של שמחה — איני יודע ליצור.”

“הייתי רוצה להתבטל, לא לעשות דבר, לשוטט — לשבוע קצת נחת מן הנוף, מן הרקיע הפתוח אל עולמות נצחיים בשפע ענניו לפנות ערב. אולי אז היתה חוזרת אלי המנגינה, אולי הייתי נשטף שוב בגל של פרוזה.”

“אותם מראות מוקדמים קובעים לאמנים את גבולות יצירתם. היצירה שלהם היא דדוקציה של הנחות מוכנות מראש. אחר כך כבר אינם מגלים שום דבר חדש, ורק ממשיכים ללמוד כדי להיטיב להבין את הסוד שהופקד בידיהם בהתחלה ויצירתם איננה אלא פרשנות בלתי פוסקת, ביאור של הפסוק האחד והיחיד שניתן להם.”

“כל הלוך רוח, אם מעמיקים לעקוב אחריו, מוביל אותנו דרך מצרים ותעלות מילים אל מיתולוגיה כלשהי.”

“הסתכלתי בך בעוגמת נפש מרדנית, והתמלאתי תחושות נקמה והערצה בעת ובעונה אחת.”

“מאחר שאבא לא היה נטוע בלבה של אישה כלשהי, הוא גם לא הצליח להיות נטוע בשום מציאות, ותמיד ריחף בשולי החיים, במחוזות מציאותיים למחצה, באזורי הספר של הקיום.”

“העיניים האלה הביטו בי, ראו אותי ולא ראו כלל. אלה היו כדורים מתפקעים, מאומצים בדרגת הכאב הגבוהה ביותר, או בחדווה פראית של השראה.”

“ההסתעפות הרחוקה ביותר של החצר, האחרונה, כלואה בין האורווה, בית הכיסא והקיר האחורי של הלול – שלוחה ללא מוצא.”

“שם הוא כבר לא היה בוסתן, אלא התקף של טירוף, התפרצות זעם, עזות מצח והוללות.”

“רק פה־ושם נראה אדם בודד, מתכופף תחתיה ונרעד, נאחז בפינה של בניין.”

“לא תלך היום לבית הספר, אמרה אמא בבוקר. יש סערה נוראית בחוץ.”

“היה שם גן גדול, פרוע, ותיק; עצי אגס גבוהים, עצי תפוח משתרגים.”

“מלוא הגאוגרפיה התכולה של עננים ויבשות מפליגות.”

“הבקענו פרצה, פתחנו חלון לשמש.”