בלז פסקל

“קיים הבדל אוניברסלי מהותי בין פעולות הרצון לכל יתר הפעולות. הרצון הוא אחד הכלים העיקריים של האמונה; לא משום שהוא יוצר את האמונה, אלא משום שדברים הם אמיתיים או כוזבים לפי הצד שממנו רואים אותם. הרצון, המבכר צד אחד על פני האחר, מטה את השכל מהתבוננות בתכונות שאינן נראות לו; וכך השכל, הצועד יד ביד עם הרצון, נעצר כדי להסתכל בצד החביב על הרצון, ולפיכך שופט על פי מראה עיניו.”

“ההרגל הוא הטבע שלנו. אדם שמתרגל לאמונה, מאמין.”

“האדם הוא אפוא רק תחפושת, שקר וצביעות, הן כלפי עצמו והן כלפי זולתו. הוא אינו רוצה שיגידו לו את האמת. הוא נמנע מלומר אותה לאחרים. וכל הנטיות הללו, הרחוקות כל כך מן הצדק ומן התבונה, נטועות בלבו באופן טבעי.”

“דקארט מיותר ומפוקפק.”

“העובדה שהדבר שנוי במחלוקת אין בה כדי לפסול את אמיתותו. הרבה דברים ודאיים שנויים במחלוקת, הרבה כזבים מתקבלים ללא מחלוקת.”

“הדברים הבלתי הגיוניים ביותר נעשים להגיוניים ביותר בשל הבלבול בקרב בני האדם.”

“ככל שאנו נאורים יותר, כך אנו מגלים יתר גדולה ושפלות באדם.”

“אנו מכירים את האמת לא רק על ידי השכל אלא גם על ידי הלב.”

“שתי הגזמות: להוציא מכלל שימוש את ההיגיון. לקבל אך ורק את ההיגיון.”

“טבענו אינו אלא השתנות מתמדת.”

“אדם נולד בשביל ההנאה. הוא מרגיש אותה. אין צורך כלל בהוכחה אחרת. לכן, הוא הולך בעקבות ההיגיון בנותנו הנאה לעצמו.”

“האמרות הטובות כולן קיימות בעולם. חסר רק ליישמן.”

“כשהתיישבתי לפעמים לחשוב על ההפרעות של אנשים, הסכנות והקשיים להם הם חשופים... שמקורם כולם במריבות, בתאוות, במשימות נועזות ולעתים קרובות רעות, גיליתי שכל צרותיהם של בני אדם נובעות מדבר אחד בלבד, והוא חוסר יכולתם להישאר בחדר אחד במנוחה. אדם שיש לו די מידות טובות כדי לחיות, באם יידע להישאר בביתו בהנאה, לא ייצא משם.”

“כשכל אחד יבחן מחשבותיו הוא ימצאן עסוקות כולן בעתיד ובעבר. על ההווה אין אנו חושבים כלל, ואם אנו חושבים עליו, זה אינו אלא על מנת להאיר ולערוך את העתיד. לכן, לעולם אין אנו חיים, אך לחיות אנו מקווים; ואנו מוכנים תמיד להיות מאושרים. זה בלתי נמנע שאין אנו מאושרים לעולם.”

“אדם אינו מלאך ואינו חיה, אך לרוע המזל, מי שחפץ להיות מלאך הופך לחיה.”

“בסופו של דבר, מהו האדם ביקום? אפס ביחס לאינסוף, הכול ביחס לאפסיות, תווך בין כלום לבין הכול.”

“עבור האדם, אין דבר קשה מנשוא מלהיות במלוא מנוחתו, ללא עיסוקים, ללא תשוקות, ללא בידור, ללא רצון. כי אז הוא מרגיש באפסיותו, באובדנו, בקוצר ידו, בתלותו, בחוסר יכולתו, בריקנותו. מיד ייצאו מעמקי נשמתו, השעמום, השחור, העצבות, הצער, המרירות, הייאוש.”

“האדם אינו אלא קנה, החלש ביותר בטבע; אבל זהו קנה חושב.”

“האדם הוא משוגע באופן הכרחי. יהיה זה מוזר אם לא ישתגע בהתקפה נוספת של שיגעון.”

“החושים מטעים את ההיגיון לעתים קרובות, על ידי ראיה חיצונית שאינה נכונה.”