Bertolt Brecht

“לעולם כבר לא אוכל לשכוח ענן קטן ששט הרחק הרחק.”

“אנחותיה נבלעות עם קול הרוח בעלים עם חלוף הימים, עם חלוף השנים.”

“יהי הכול שייך לכול שיוכל להטיב עימו.”

“מה היה קורה לחורים אילו הגבינה הייתה נעלמת?”

“בואי נדוג יחד, אמר הדייג לתולעת.”

“כשהמים הרכים ינועו עם הזמן יכריעו אבן עצומה.”

“המקשר בין הקהל לבמה הוא הדחף לראות.”

“הפילוסופיה היא עתידו של התיאטרון.”

“אני לא רוצה שהקהל ישאיר את השכל שלו עם המעיל בכניסה.”

“הפיהרר יספר לכם: המלחמה תימשך ארבעה שבועות. כשהסתיו יבוא תשובו לכאן, אבל הסתיו יבוא וילך ושוב יבוא וילך פעמים רבות, ואתם לא תשובו.”

“הקול המפקד עליהם הוא קול אוייבכם. זה המדבר שם על האוייב, הוא בעצמו האוייב.”

“כשספר לראשונה, שידידינו נשחטים בהדרגה קמה זעקה של פלצות. אז נשחטו מאה. אבל כאשר נשחטו אלף ולשחיטה לא היה סוף, נפוצה השתיקה.”

“כשהפשעים נערמים, הם נעשים בלתי־נראים. כשהסבל נעשה ללא־נשא, אין שומעים עוד את הצעקות.”

“גנרל, האדם מאד שימושי. הוא יכול לטוס והוא יכול להרוג. אבל יש לו פגם אחד: הוא מסוגל לחשוב.”

“לבית יש ארבע דלתות כדי להימלט דרכן.”

“כשבכירים מגדפים את המלחמה, צווי הגיוס כבר נחתמו.”

“השופטים שלנו לא לוקחים שום שוחד. בעד שום הון שבעולם לא תשחד אותם לעשות דין צדק.”

“כאחד הרוצה להזהיר את העיר מפני שטפון: אבל הוא מדבר לשון אחרת. אין מבינים את דבריו.”

“ככל שיש בארצנו יותר תעמולה יש לנו פחות מן השאר.”

“מהו שוד בנק לעומת הקמתו של בנק חדש?”