Bernard Malamud

“בסיומי הסיפורים שלו אין פואנטות, אם כי יש לעתים התהפכויות. זו הצהרה מטאפיסית; מעין היגד מובלע על חוסר האפשרות של בני האדם לסגור מעגלים, או לברוא לעצמם עולמות עגולים, שלמים, בניגוד למשאת נפשם.”

“משמעות הדבר היא שהוא אינו יודע איך לסיים את הספר שלו. והוא גם לא מבין למה, דווקא הפעם, קשה כל כך למצוא את הסוף לאחר שכבר בדית מלבך את כל השלבים המובילים אליו, אם כי כמה מהם, יש להודות, מתפוררים לגמרי כשבוחנים אותם במבט נוקב. ובכל זאת הסוף חייב לבוא, עד כה הוא תמיד בא.”

“אתה אף פעם לא מקבל באמת את מה שאתה רוצה. ולא חשוב כמה אתה משתדל, אתה עושה שגיאות ולא מצליח להתגבר עליהן. אתה אף פעם לא יכול לראות את השמיים שבחוץ או את הים, מפני שאתה בבית סוהר, רק שאף אחד לא קורא לזה בית סוהר.”

“מגיע זמן בחייו של אדם שבו כדי להגיע לאן שהוא צריך ללכת – אם אין דלתות או חלונות – הוא עובר דרך קיר.”

“כל כך הרבה דברים אני כבר לא רואה ולא מרגיש, אלא בלשון. אלה לא חיים, אלא קרוב־רחוק שלהם.”

“אבי היה אומר שבשביל להיות יהודי, די אם יש לב טוב.”

“ התחלתי לכתוב ברצינות כשלימדתי את עצמי לקבל את המשמעת הנחוצה להשיג את מה שרציתי.”

“הסופר חייב לא להתפשר על מה שטוב אצלו בעולם שמוגדר כחופשי.”

“החיים הם טרגדיה מלאה בשמחה.”