Anna Akhmatova

“זו שירת אחרונת פגישותינו. אל הבית הפניתי ראשי. בחדר המטות עוד נראה לי אור נרות צהב אדישי.”

“אני, נוגה ומכרת טובה, אספר לפניך אחר, מה ענה לבבי במחנק הליל, מה הקפיא הבקר הקר.”

“בערב לשוטט, לגמע דרך הגונה כדי על דאגה בלתי נסבלת להקל.”

“למדתי לחיות פשוט ובתבונה, לראות את כחל שמים ולהתפלל לאל.”

“סקרנית כמו תירת וכל תגלית אותי שובה, מראה מזחלת שדוהרת וצליל שפתי האהובה.”

“כן, בשבילינו היא רק בץ על ערדלים. כן, בשבילנו היא חרוק שנים, ואנו בוחשים, משים אותו עפר.”

“קיומנו במהרה עובר ומעגל חיינו צר. קורא – עלום למשורר – לנצח ידידו נותר.”

“והעיקר, לא להיות מופנם. המשורר כולו כמו לרווחה פתוח, כדי לבני דורו להיות מובן.”

“מפה לוקחת ומשם, מבלי לחוש לרגע אשמה, מעט ערמה – מן החיים עצמם, והכול – מלילות דממה.”

“שיר כבר מצלצל, ענוג, קולח – ועליצות בנפש מעורר.”

“וזה מתחיל, אני כבר מבינה: שורות שמוכתבות כך בפשטות נחות על דף מחברת לבנה.”

“בשיר הכול צריך להיות בלתי הולם לטעמי, לא במקום ולא כמו שצריך.”

“זו שירת אחרונת פגישותינו. אל הבית הפניתי ראשי. בחדר המטות עוד נראה לי אור נרות צהב אדישי.”

“אני, נוגה ומכרת טובה, אספר לפניך אחר, מה ענה לבבי במחנק הליל, מה הקפיא הבקר הקר.”

“בערב לשוטט, לגמע דרך הגונה כדי על דאגה בלתי נסבלת להקל.”

“למדתי לחיות פשוט ובתבונה, לראות את כחל שמים ולהתפלל לאל.”

“סקרנית כמו תירת וכל תגלית אותי שובה, מראה מזחלת שדוהרת וצליל שפתי האהובה.”

“כן, בשבילינו היא רק בץ על ערדלים. כן, בשבילנו היא חרוק שנים, ואנו בוחשים, משים אותו עפר.”

“קיומנו במהרה עובר ומעגל חיינו צר. קורא – עלום למשורר – לנצח ידידו נותר.”

“והעיקר, לא להיות מופנם. המשורר כולו כמו לרווחה פתוח, כדי לבני דורו להיות מובן.”