Amy Bloom

“האושר לא יכול למחוק את העבר, אבל אני חושבת שהרבה אנשים מצליחים למצוא את האושר, למרות האובדן שנותר בחייהם, ולחיות במקביל עם שניהם.”

“התחלתי ללמוד לנגן אצל מר קנטי. הוא כיבד אותי בעוגיות בטעם יין, ולא בשוקולד. יום אחד הוא רכן קדימה כדי להפשיל את שרוולי מעל פרקי ידי הכואבים, וראיתי את יופיי לובש צורה בעיניו. גם אני אהבתי אותו.”

“כעבור עוד זמן קצר התחלתי לפשוט את בגדי. העונג על פניו של מר קליין השכיח ממני את כל מה ששמעתי בשיחותיהם החרישיות של הורי ואת כל מה שראיתי במראה שלי. בחרתי להאמין למר קליין.”

“היה לנו סוג של שגרת חיים בבית הקיץ שנשאר אתך תמיד כמופת לנוחיות, לחיים שיכולים לענג. היינו מתעוררות מוקדם בבוקר, מאזינות לציפורים הצווחות ומסלסלות בגרונן, ומכינות לעצמנו ארוחת־בוקר.”

“אבי משך אליו את הבאים ואימץ אותם אליו כה חזק, עד שראיתי את רגלם מתרוממת בקו ישר מהרצפה. ליזי ואני נקטנו גישה פסיבית יותר והנחנו לאורחים לעשות בנו כרצונם, ללטף, לטפוח קלות, לחפון את פנינו בכפות ידיהם.”

“האושר לא יכול למחוק את העבר, אבל אני חושבת שהרבה אנשים מצליחים למצוא את האושר, למרות האובדן שנותר בחייהם, ולחיות במקביל עם שניהם.”

“התחלתי ללמוד לנגן אצל מר קנטי. הוא כיבד אותי בעוגיות בטעם יין, ולא בשוקולד. יום אחד הוא רכן קדימה כדי להפשיל את שרוולי מעל פרקי ידי הכואבים, וראיתי את יופיי לובש צורה בעיניו. גם אני אהבתי אותו.”

“כעבור עוד זמן קצר התחלתי לפשוט את בגדי. העונג על פניו של מר קליין השכיח ממני את כל מה ששמעתי בשיחותיהם החרישיות של הורי ואת כל מה שראיתי במראה שלי. בחרתי להאמין למר קליין.”

“היה לנו סוג של שגרת חיים בבית הקיץ שנשאר אתך תמיד כמופת לנוחיות, לחיים שיכולים לענג. היינו מתעוררות מוקדם בבוקר, מאזינות לציפורים הצווחות ומסלסלות בגרונן, ומכינות לעצמנו ארוחת־בוקר.”

“אבי משך אליו את הבאים ואימץ אותם אליו כה חזק, עד שראיתי את רגלם מתרוממת בקו ישר מהרצפה. ליזי ואני נקטנו גישה פסיבית יותר והנחנו לאורחים לעשות בנו כרצונם, ללטף, לטפוח קלות, לחפון את פנינו בכפות ידיהם.”