Alphonse de Lamartine

“על פסגות הרים ככתר עטורים יערות שחורים, קרן אור נזרקת עם הדמדומים, ומרכבת האדים של מלכת הצללים עולה ומלבינה את שולי האופקים.”

“כאן גועש הנחל עם קצף ערפילים, מתפתל ושוקע במרחבים האפלים; שם אגם ללא ניע פורש מימיו הרדומים, וכוכב הערב מתרומם אל השחקים.”

“לעתים על ההר לצל אלון ישן, עם שקיעת החמה יושב אני בעצב רב; מטייל לי באקראי ומכוון את מבטיי אל המישור המשתרע לרגליי.”

“מוגבל מטבעו, אינסופי במשאלותיו, האדם הוא אל שנפל הנזכר בשמים.”

“שמש החיים לא עוד תחמם את המתים.”

“האמת היחידה שלנו הוא יגוננו.”

“אינני יודע מהיכן אני בא, ואינני בטוח לאן אני הולך.”

“האדם הוא אלוהים באמצעותה של המחשבה.”

“איזה פשע עשינו כדי לזכות להיוולד?”

“אני בן ארצה של כל נפש חושבת, והאמת היא ארצי.”

“ככל שאנו פוקחים יותר את העיניים, הלילה אפל יותר.”

“במקום שאין בו טוהר מידות אין תהילה.”

“מאז ומתמיד המוות היה מקלטה של התהילה.”

“ביסודם של כל הדברים הגדולים נמצאת אישה.”

“שיכחה מהירה, תכריך שני של מתים, כיסתה את השביל המוביל אל החופים.”

“כאן למטה, יגון ביגון משתלב, יום רודף יום וכאב רודף כאב.”

“אלוהים אינה אלא מילת חלום כדי להסביר את קיומו של העולם.”

“עם גדול חסר נשמה הוא המון עצום ורב.”

“אני נלאה מן המוזיאונים - בתי העלמין של האמנות.”

“יחסי האהבה הם נדרים שבשתיקה שהמוסר מגנה והנאמנות מצדיקה.”