Alfred de Musset

“ימי עבודה! הימים היחידים שבהם חייתי.”

“האדם הוא שוליה, היגון הוא בעליו, ומי שלא סבל אינו יודע דבר.”

“הדמעות, תהיינה נעימות או מרירות, תמיד מקלות עלינו.”

“בלבו של הסובל מזיכרונות העבר אין מקום לתקווה.”

“העולם הוא בור שופכין ללא תחתית, שבו כלבי ים יודעי דבר זוחלים ומתפתלים על הרים של רפש.”

“איבדתי את כוח החיים, את חבריי ואת שמחתי; איבדתי את גאוותי שגרמה לי להאמין בגאוניותי.”

“איש אינו מכיר את עצמו, כל עוד לא סבל.”

“חבריי היקרים: כאשר אמות טעו ערבה על קברי. אני אוהב את עליה הנוגים.”

“כל מה שהיה אינו עוד, וכל מה שיהיה עוד אינו.”

“הרוע קיים, אך לא בלי הטוב; כמו שהצל קיים, אך לא בלי האור.”

“אני שונא עד מוות גניבה ספרותית. כוסי איננה גדולה, אך אני שותה ממנה בלבד.”

“אנו משתמשים תמיד ברוע כדי למנוע את הגרוע ביותר.”

“הנערה היפה ביותר איננה נותנת אלא את מה שיש לה, והחבר המסור ביותר שותק על מה שאינו יודע.”

“החיים כמי הים, אינם נעשים מתוקים אלא כאשר הם מתאדים אל עבר השמים.”

“החיים הם ורד שבו כל עלה כותרת הוא דמיוני, וכל קוץ הוא אמיתי.”

“אמי, אגלה לך את סודי: סירתי הדלה נתקלה בשרטון של עולם שנכשל. אני עומד להפקיד את כל אושרי בידי אהבתך האמהית.”

“מי שיכול לנשק יכול לנשוך, ומי שיכול לחבק יכול לחנוק.”

“הכל עולה בעשן: המוניטין והתקווה.”

“הזמן נושא בכנפיו את האביב, את הסנונית, את הימים ואת החיים.”

“הפה שומר על שקט כדי לשמוע את דבריו של הלב.”