אלכסנדר פופ

“היסטוריות מלאות בדוגמאות על נאמנות של כלבים, יותר מאשר נאמנות של חברים.”

“מאושר הוא מי שאיננו מצפה לדבר, כי הוא איננו מתאכזב לעולם.”

“ככל שנתקדם, מה נשתומם לחשוף/ מראות ומרחבים של דעת לבלי-סוף!”

“טוּב טעם עם טוּב לב – מיזוג שאין לדלוח; / כי אנושי לטעות, ואלוהִי לסלוח.”

“מה הוא, כישרון השיר הזה, שכה מטריד? / הוא אשתך, אשר מיטה לה ציבורית.”

“כשמשהו זוכה להיות זכור לַטוב / בפיו של כל אדם – אבדה תהילתו.”

“גם התלהבות עודפת היא עוון: / המעריץ טיפש הוא; האוהד – נבון.”

“נושאים שונים דורשים גם סגנונות שונים: / בַּכפר לְבש פִּשתן, וּבָארמון – שָני.”

“שנינה טובה תציג אמת שכבר ניסוה; / תוכנה ישן, מוכּר – אך חידושה: ניסוח.”

“לִיצירה בלי פגם אל יצַפה אדם, / כי לא תהיה כזאת, וְאֵין, ולהד"ם.”

“חשוד בעצמך, ואת פגמיך שְׁנה-/ ולמד מכל חבר, וגם מכל שונא.”

“לא אף ולא עפעף יפים, אלא פרצוף: / הפרי המשותף, כוחו של הצירוף.”

“חדוות גילוי הפגם, חדווה של אף קָמוט, / בל תבַטֵל את חן חדוות ההיקסמות.”

“כמה מאושרים הם המון התמימים והחפים: שוכחים את העולם, מהעולם נשכחים. זריחת שמש נצחית בראש הצלול, כל משאלה תיענה, יתקבל כל פילול.”

“בָּרֵךְ הָאִישׁ שֶׁרַעְשׁוֹ לוֹ רֶפֶשׁ/ שָׁעוֹת, יָמִים, שָׁנִים יַחֲלֹפוּ אַט/ בְּרִיאוּת הַגּוּף, שַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ/ יוֹמוֹ - בַּלָּאט.”

“שתיים תאומות מושלות בטבע בני אדם, אהבה־עצמית תדחוף והתבונה, היא תרסנם...השתיים, תואמות, דוחפות בנפש שתפעל, האחת למענה עצמה, אחת עבור הכלל.”

“כאשר אנשים הופכים לטובים בזיקנתם, הם מקריבים קורבן אחד לאלוהים ואת השאר לשטן.”

“יופי תופס את העין, אבל הכשרון כובש את הלב.”

“שוטים נחפזים במקום בו מלאכי מרום חוששים לפסוע.”

“כעס היא נקמה על חסרונות האחרים שאנו מפנים כלפי עצמנו.”