A. B. Yehoshua

“כחלק מבחירתו לחוות את המציאות בראייה סלקטיבית ועל־ידי חוויה אישית, משתדל א. ב. יהושע להימנע מלקרוא עיתונים ולמעט בצפייה באקטואליה טלוויזיונית. הוא אומר שרעייתו קוראת את 'הארץ' בכל בוקר, ומסמנת לו קטעים נבחרים.”

“יהושע הוא בוודאי הסופר היחיד מבני דורו, שבכתיבתו שב והוצג כינון 'הזהות' כמעשה של שינון, של ציטוט חקייני, של 'חזרה על' – ולא של איתור גרעין־אישיות מהותי (כלומר של 'חזרה אל'). בסיפוריו המוקדמים יש להבנה הזאת של הריקות המהותית של הזהות בעיקר תוצאות טרגיות. ביצירות מאוחרות יותר, כמו 'מולכו' או 'שליחותו של הממונה על משאבי אנוש', ניכר גם ההיבט המשחרר של הריקות הזאת – החופש היצירתי, המשחקי, שהיא מאפשרת לאדם ביחס ל'זהותו'.”

“ידע לעסוק בסיפורים האישיים ודרכם לספר את סיפורה של החברה הישראלית כולה.”

“הוא יכול להשתמש בדמיון, מה שיוצר ספרים מגוונים מאוד, שונים מאוד אחד מהשני. המנעד שלו מאוד רחב.”

“כיוון שנותרתי בודד מאד אחר פטירתה של אשתי, שאליה הייתי קשור בכל נימי נפשי, התחלתי להיות קל יותר בהיענות לכל מיני הזמנות.”

“בינתיים קראתי כמה פעמים את הספר שלך וטוב כל כך שאפשר לכתוב קשר ובאופן אינטימי כל כך עם חבר דרך השירים.”

“מתרבות צרפת אנו מתבשמים לשיעורין, בעיקר מתבטא הדבר בהאזנה לפטפוטם הקולח ברדיו. בבתי קפה אין אנו יושבים. עדיין אני צעיר מכדי להאמין בבוהמה, או בחיי בוהמה.”

“מחאת ה'מילקי' למיניה, נראים לי קצת מותרות בהשוואה לבעיות העמוקות שאנו עומדים בפניהן. לכן כשראיתי את החצי מיליון ברחובות בתקופת המחאה החברתית, והילדים שלי גם הלכו לשם, ראיתי בזה יותר מופע עם זמרים.”

“אם הם ירו טילי קסאם על אשקלון אנחנו נפסיק את החשמל בעזה. נפסיק את התקשורת בעזה. נמנע מעזה דלק. נפעיל את מלוא כוחנו כפי שעשינו מול המצרים בערי התעלה ב-1969 ואז כשהסבל הפלסטיני יהיה לגמרי אחר, הרבה יותר חמור הם יחסלו בעצמם את הטרור. העם הפלסטיני עצמו יכבוש את הטרור.”

“השאלה הגורלית ביחס להמשך דרכה של מדינת ישראל איננה חלילה בניסיון לשקם את ההיתוך שלא צלח עוד בראשית הדרך, אלא אם לבצע סופית את פירוק הריתוך בין הדת היהודית לבין הלאומיות הישראלית, במיוחד לקראת התסבוכת הטרגית של הדו־לאומיות, שאליה אנו גוררים ונגררים בעיוורוננו ובאיוולתנו, אבל גם בעיקשות ובפסיביות של הפלסטינים.”

“בצירוף המיוחד הזה בין דת ספציפית לעם ספציפי מקופלות כמה וכמה בעיות יסוד, מוסריות וקיומיות, של התנהלותו של העם בהיסטוריה האנושית ועד עצם היום הזה.”

“במשך 600 השנים של תקופת בית שני החלה כבר כמחצית מעם ישראל לנדוד ברחבי העולם העתיק, תוך כדי היחלשות של מרכיב הקשר הפיזי לארץ ישראל.”

“זהות המולדת של הפלסטינים היא כמעט הפוכה מזהות המולדת שלנו, ובמובן מסוים גם היא דורשת בדיקה. מול עם שהחליף מולדות כמו נוסע מתמיד, בעיני פלסטינים רבים המולדת מצטמצמת לפעמים לכפר ולבית.”

“עמוס (עוז) היה צריך לעשות מהלך דרמטי מול הרוויזיוניזם ואני עם העניין הספרדי ואורפז עם השואה, וחיים באר עם הדתיים. אצל כולנו היה מעשה של זריקת העבר. הורינו עשו את מהלך הפרידה שלהם ואנחנו עשינו מעשה פרידה נוסף. בישראליות היה תמיד איזה שינוי. היה בה איזו יציאה ממשהו.”

“אני חושב שזו זכות ראשונית של האדם ליצור את זהותו. זהות היא דבר שאתה מחליט עליו. דבר שאתה בוחר.”

“אמא שלי, שהגיעה בגיל 16 ממרוקו, הייתה לגמרי זרה בירושלים. היא לא חיה את ההקשר האשכנזי ולא את הספרדי. לכן היא כיוונה אותי ואת אחותי אל תוך ההוויה הישראלית. היא כאילו אמרה לנו מגיל מאוד מוקדם לצאת החוצה, אל ישראל הדינמית. לא לחיות את חייו של המיעוט החלש אלא ללכת אל הרוב. אל ההגמוני.”

“ללא ספק יש בירושלים איום מטאפיסי. היא יותר מדי סמלית. תמיד כשאני מגיע אליה אני חש את רובד העל שלה מכביד עליי... ומבחינתי גם היה בה איזה איום של משפחתיות. של אינטימיות. של איזו ירושלמיות ספרדית כזאת שלא רציתי לטבוע בתוכה.”

“אני דור חמישי בירושלים. אבותיו של אבי הגיעו בשנות ה־30 של המאה ה־19 מסלוניקי. אביה של אמי הגיע בשנות ה־30 של המאה ה־20 ממרוקו. כך שאני אדם פרה־ציוני. אני ילידי. היחס שלי לארץ ולירושלים הוא יחס ראשוני לגמרי.”

“אמרתי לידידי נועם שריף, שניצח עכשיו את הסימפוניה השמינית של גוסטב מאהלר ועזר לי בצד המוזיקלי בספר, שאני מוכן לוותר על שני רומנים שלי תמורת האפשרות לנצח על תזמורת.”

“בעיבודים קולנועיים או טלוויזיוניים של יצירותיי אני תמיד מגלה שכמה מן הדברים שנראים לי חדשים מאוד ושהם כאילו שרירותיים – הזרעים שלהם היו כבר ביצירה, אבל הבמאי והתסריטאי הנביטו אותם ופיתחו מהם דברים אחרים.”