“קנדינסקי חשב שלא סילוק הצורה של המושא הטבעי הוא העיקר, אלא הבאת צורה, חשיפת צורה לעיני הצופה ובכך לעורר את עיניו ומחשבתו למציאות רוחנית, בלתי מוחשית – למעשה יצירת חוויה מטאפיזית אצל הצופה.”