“קנדינסקי יודע כי האמן עצמו יכול להתנסות באותה 'הכרחיות פנימית' בשני אופנים. האופן האחד הוא אינטואיטיבי גרידא, משמעותו של הצבע או הקו כופה את עצמה על האמן, הוא מממש אותה, אך אלה הם ביטויים בלתי־מודעים. האופן האחר מושג על ידי מודעותו של האמן.”