“אם מגיע אוכל, ולא משנה מהיכן, החסונים והבריאים אינם נדרשים למחשבה, הם פשוט מכירים בכך שמדובר בדבר מאכל. אך החלשים והחולים תמיד חושבים על בעיות עיכול, על פגיעות גוף ובעיקר על המוני איסורים ודברים מהם יש להימנע. ויש להם גם ערימה גדולה של צידוקים שמשווים בין היתרונות לחסרונות ומפספסים את העיקר, כמו למשל 'לא יזיק לאכול אחד, אך יותר בטוח לא לאכול', או 'יועיל לאכול, אך ראוי שלא לאכול' וכיוצא באלו. וכשהאנשים הללו, הרועדים מפחד לאורך כל היום כולו, רואים מדי יום את חולשתם קודם כל רוחם נופלת.”