“כאשר מתברר לאדם ששמעו אותו בעמקות, עיניו מתלחלחות. סבורני שבמובן מסוים הוא בוכה משמחה. הוא כאילו אומר 'תודה לאל, שמע אותי מישהו'... ברגעים כאלה עמד לפני דימוי של אסיר החבוש בתאו, המשדר יום אחרי יום בצופן 'האם מישהו שומע אותי? היש שם מישהו? האם מישהו יכול לשמוע אותי?' ולבסוף הוא שומע באחד הימים דפיקות חלשות, שפירושן 'כן'. מענה פשוט זה משחרר אותו מבדידותו, והוא נעשה שוב יצור אנושי.”