קיבוץ ברלין

“ 'קיבוץ ברלין' הינו רומן מאוד דואלי, ובין דפיו מנשבת רוח ביקורתית שמשביה עזים לא פחות מהשרקייה הנושבת בקיבוץ, אבל גם רוח געגועים המצננת את הלהט הביקורתי על החיים בצל ה'מה יגידו'.”

“חרף פגמיו והבעייתיות שבהגדרת מטרותיו, יש בספר יופי רב, כנות מרגשת, כמעט ילדית, וטוהר כוונות משכנע המגובה בכישרון סיפורי מובהק. אולי לא נוצר כאן 'מאה שנים של בדידות' בגרסת הקיבוץ (משאלה סמויה־גלויה של עוזרד, להערכתי), אבל לעומת זאת נולד סופר שיכול להעביר במילים, בהשאלה מהוראת בימוי של צ'כוב ל'גן הדובדבנים', המצוטטת בספר, צליל של מיתר שפקע. וזה בהחלט לא מעט.”

“מלחמת יום־כיפור. הייתי בן 25, קצין ומילואימניק, והמלחמה הזו טלטלה את כל הערכים שצמחתי עליהם. יצאתי ממנה אדם אחר. בפעם הראשונה התחלתי להטיל ספק בכל אמירה ובכל מעשה של הדרג המפקד והדרג השלטוני. בשלב מסוים במלחמה הפסקנו להקשיב לקולות שבאו מלמעלה ופעלנו כפי שמצאנו לנחוץ... אני זוכר שיצא לי להאזין במכשיר הקשר לשיחה בין האלוף אריאל שרון למפקד חזית הדרום חיים בר־לב. התנהל ביניהם ויכוח קטנוני ועקיצות הדדיות בזמן שחיילים נהרגו.”

“אנחנו גדלנו בקיבוץ על 'מה יגידו', חיינו עמוק בתוך חברה סגורה וביקורתית. למזלי, ידידי הסופר אגור שיף הצליח לגרום לי להשתחרר מהחשש. הוא אמר לי 'תכתוב מה שמתחשק לך. אל תיתן דין וחשבון. רק תספר'. עצה נפלאה.”

“האושר נמצא בכוס תה, ביום שמש נעים.”

“ההיעדרות רבת השנים מהקיבוץ הולידה אצלי צורך עמוק להבין ולשחזר.”

“השנים חלפו, לאט לאט הרגשתי טוב יותר. השפה הגרמנית כמו באה אליי, ולא אני רדפתי אחריה.”

“נסעתי מישראל למקום שידעתי שאיש אינו מכיר אותי, נסעתי כדי לחפש את עצמי, להתנתק מהרעש התמידי המלווה את חיי בישראל.”

“כשלושה שבועות לאחר רצח ראש הממשלה רבין בחודש נובמבר 1995, עליתי למטוס עם שתי מזוודות ועקרתי לברלין.”

“לכאורה ניצחתי וקיבלתי אישור לחזור לעבודה.”

“העתירה שהגשתי קיבלה פרסום נרחב בכל אמצעי התקשורת. תמונתי ושמי הופיעו בכמה עיתונים.”

“כשהמצב הסתבך ואיום הפיטורים התקרב, החלטתי לדבר עם ועד העובדים של גלי צה"ל.”

“בתום השירות הצבאי ארזתי תרמיל קטן, נפרדתי לשלום מהוריי ועזבתי את הקיבוץ.”