“חרף פגמיו והבעייתיות שבהגדרת מטרותיו, יש בספר יופי רב, כנות מרגשת, כמעט ילדית, וטוהר כוונות משכנע המגובה בכישרון סיפורי מובהק. אולי לא נוצר כאן 'מאה שנים של בדידות' בגרסת הקיבוץ (משאלה סמויה־גלויה של עוזרד, להערכתי), אבל לעומת זאת נולד סופר שיכול להעביר במילים, בהשאלה מהוראת בימוי של צ'כוב ל'גן הדובדבנים', המצוטטת בספר, צליל של מיתר שפקע. וזה בהחלט לא מעט.”