חיים טופול

“אורי היה איתי בלהקה. יום אחד הוא מצלצל אליי ואומר: 'חיים, בבקשה אל תצחק כשתראה אותי'. הוא הגיע כשהוא חובש כיפה ולובש ציצית, מכנסיים קצרים וסנדלים. הוא נכנס ושאל בתמיהה: 'מה, אתה לא צוחק?'. הסברתי לו שציצית וכיפה ממש לא מצחיקות אותי. גם אני הלכתי ככה כנער וחבשתי על הראש ברט גדול. אמרתי לו: 'אורי, תזכור שהעניין הזה של ציציות לא התחיל היום ולא ייגמר מחר, זה רץ כבר 3,000 שנה. זה עניין רציני וכדאי שתיקח את זה בחשבון בהחלטה שלך'. אורי ענה לי שהוא משוכנע שזה מה שהוא רוצה.”

“בזמן מלחמת ההתשה עסקתי בפיתוחים של פריסקופים ודברים כאלה.”

“קישון הביא את המערכון שקראו לו 'סעדיה והסעד', קראנו את המערכון ואמרנו לו שזה לא בשביל להקת הנח"ל, ולא ידענו שזה מצחיק. בגלל סלאח, קיבלתי את 'כנר על הגג'.”

“בכל חוזה שיש לי, בגלל תפקידי בכוח, יש לי זכות לאשר שחקנים. בחנתי הרבה מאוד שחקנים במהלך הקריירה. בכל פעם שאני צריך להגיד לשחקן 'לא', אני רוצה למות. אני יודע כמה זה מאכזב וכואב. יש להם חלום, ובום, הוא מתנפץ. כשאני נאלץ לעשות את זה, אני מחפש אלף דרכים לצאת מזה. אומר להם: 'אתה נהדר, אבל אני חושש שזה לא מתאים', בתוכניות בטלוויזיה אין זמן. הבמאי, נניח ב'כוכב נולד', אומר לך באוזניות: 'נו, נו, תגיד לו'. זה לא מתאים לי.”

“זה תחביב שפיתחתי במשך שנים. כבר מגיל עשר אני זוכר את עצמי משרבט במחברות כל מיני דברים. אני זוכר שציירתי פעם על השולחן בבית את הנרייטה סאלד. אבא שלי נכנס לחדר, הסתכל ובמקום לכעוס עליי אמר 'אה', במין טון מרוצה כזה. מאז המשכתי לצייר מתי שרק יכולתי. זה לא בא בבת אחת, זה שנים של התמדה והשקעה. אבל אני חושב שאם לאדם יש כישרון והוא נהנה מזה, כדאי לו להתאמץ ולהתפתח, ממליץ על זה מכל הלב.”

“טוביה וסאלח הם התפקידים החשובים בחיי! עשיתי עוד תפקידים מעניינים וטובים, אבל אלו המרכזיים והמשמעותיים בחיי! סרטים אלה הפכו לקלאסיקה עולמית. יותר ממיליארד איש ברחבי העולם צפו בהם, זה לא נתפס.”