“אורי היה איתי בלהקה. יום אחד הוא מצלצל אליי ואומר: 'חיים, בבקשה אל תצחק כשתראה אותי'. הוא הגיע כשהוא חובש כיפה ולובש ציצית, מכנסיים קצרים וסנדלים. הוא נכנס ושאל בתמיהה: 'מה, אתה לא צוחק?'. הסברתי לו שציצית וכיפה ממש לא מצחיקות אותי. גם אני הלכתי ככה כנער וחבשתי על הראש ברט גדול. אמרתי לו: 'אורי, תזכור שהעניין הזה של ציציות לא התחיל היום ולא ייגמר מחר, זה רץ כבר 3,000 שנה. זה עניין רציני וכדאי שתיקח את זה בחשבון בהחלטה שלך'. אורי ענה לי שהוא משוכנע שזה מה שהוא רוצה.”