עמינדב דיקמן

“יש חורים עצומים בתרבות שלנו, הרבה מאוד דברים שלא תורגמו עד היום, והבשורה הזו יכולה לצאת מהאקדמיה – סדרה של ספרי מופת שיש לה צוות של עורכים ומתרגמים, שיכולים להשתלט על כל התחומים האלה.”

“בעולם אידאלי, תרגומים לא מוציאים האחד את השני, החדש לא מחליף את הישן, אלא מתווסף על גביו. אם מתרגם רוצה לתת גרסה משלו, כי העברית שלו אחרת או כי הוא רוצה לעשות משהו משל עצמו, והוא מציב את התרגום שלו לצד התרגום הישן – זה טוב ויפה.”

“הנוהג בארץ הוא שלא מפרסמים מהדורות חדשות של תרגומים קלאסיים, אלא מתרגמים מחדש, כי כל אדם רוצה לקבל הכול בלשון זמנו. אבל האם אלו שבאים לחדש על חשבון התרגום הישן מחילים אותו חוק טבע נוקשה גם על עצמם? האם גם הם יהיו מוכנים ליום שבו זמנו של התרגום שלהם יחלוף מן העולם?”

“אי אפשר לחשוב על שירה רק לאור הספרים שנמצאים היום על מדף הספרים בחנות. יש כמה עשרות סוגים של שירה שאין לנו היום, אבל היו קיימים בעבר... אם נלך רק עם מה שמתאים ואופנתי היום, נוותר בפועל על כל הספרות חוץ מזו של שעתנו שלנו.”

“אני מתרגם לא מפני שאני לא יודע את המקור, אלא משום שמעניין אותי לדעת איך זה נשמע בעברית, מה הטרנספורמציה של השפה תעשה לשיר.”