יואל הופמן

“חשוב לו שיקראו אותו. לא חשוב לו כמה קוראים אותו, אלא שיהיו לו קוראים טובים.”

“דווקא בשל אחרותו בשדה הספרות הופמן משמש מקור השראה לדורות חדשים של כותבים, והאלטרנטיבות שהוא מציע מחלחלות לעומק הספרות העברית הצעירה הנכתבת בשנים האחרונות.”

“הופמן מכניס את העקרונות הבודהיסטים (ויותר נכון 'הזן בודהיסטים') בדלת האחורית, הן בסגנון הכתיבה התמציתי והן במורכבות המסרים שהוא מעביר. בכל עמוד של הופמן מהדהדת התורה הבודהיסטית ולו רק בגלל שהוא מסרב לקבל כל עיקרון כמובן מאליו.”

“יוצר שמגדיר מחדש את הגבולות בין פרוזה לבין שירה, רק כדי לחצות אותם שוב ושוב בברק מתעתע. הופמן פועל מתוך שתי מסורות מנוגדות־משלימות, מחשבת זן והמחשבה הסוריאליסטית, ובין לבין הוא יוצר איים של יופי כמעט לא מפוענח.”

“בתהליך הכתיבה מעולם לא עולה בדעתי האם זה ימצא חן בעיני מישהו או לא.”

“שלומי בעולם הזה? אם היה יותר טוב אולי לא הייתי כותב.”

“פתיחה היא הכול. צריך להיות בה, כמו בזרע עץ, כל הספר כולו.”

“אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים ומפני שאיננו זוכרים את שמו הגעגועים גדולים מכפי שאפשר לומר.”

“וישנו עוד אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את שמו ושכחנו את מראהו.”

“הוא לא סלד מבני אדם אבל נדמה שהוא נרתע מצבעים וריחות של העולם האמיתי.”

“את פרנסתו מצא אבי בהליכה ברחובות העיר ובעשיית חשבונות.”

“אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים ומפני שאיננו זוכרים את שמו הגעגועים גדולים יותר מכפי שאפשר לומר.”

“ילד קטן שהולך לבית הספר. נשים זקנות שיושבות כל היום בחלון.”

“חדרי מדרגות של בניינים ישנים.”

“בעל ואשתו שאינם מדברים זה עם זו.”

“חנוונים שאיש אינו פוקד את חנות המכולת שלהם.”

“תודה שהרשית לנשמה שלי לבוא קרוב כל כך אל זו שלך. ישנם דברים שרק שנינו יודעים. דברים שאי אפשר לומר אותם מפני שמילים עשויות מחומרים דמויי פח גזור ואין לו לאדם כלי להכניס בו רוח גדולה.”

“אין זמן, הוא אמר, כשהוא מנופף ביד שעליה הוא ענד שעון.”

“היינו כל כך בודדים מתחת לכיפת הרקיע עד שרצינו לחבק את עצמנו.”

“הדברים הקטנים גורמים אושר לאדם.”