“הסימנים הסיניים כפו על המשוררים ריכוז אדיר. ברצותם לכתוב שיר על ציפור היה עליהם להחליט מייד באיזו ציפור מדובר: ציפור בעלת זנב ארוך או קצר? ואולי בחרו בסימן שלישי, שהיווה חיבור בין שני האחרים וסימן ציפור גדולה, שמנה? מובן שקיים גם סימן בשביל ציפור לא מסוימת, אבל באופיו התמוּני של הכתב השתמרה עד עצם היום הזה התנגדות למושגים מופשטים.”