“ואף הרצל, זה התינוק הגדול (על משקל 'תינוק שנשבה') ששב אלינו מבין הגויים מלא הוד חלומות ועוז געגועים אדירים, זו האישיות של הטבעת הצורה הלאומית הכללית – צורת עם, על פני שאיפותינו ועבודתינו... אף הוא הרגיש, כמו באופן אינסטינקטיבי כי 'השיבה ליהדות קודמת לשיבה אל מדינת היהודים', וכי 'אין אומתנו אומה אלא באמונתה', וכי 'אנו מכירים עצמותנו ההיסטורית אך ורק באמונת אבותינו'.”