“פסגת שאיפותיה של האישה ההודית היא להידמות לסִיטָה – הטהורה, המסורה, העומדת בכל סבלותיה. כאשר אתם יורדים לחקר הדמויות הללו, יכולים הנכם להבחין מיד עד כמה שונה משאת־הנפש בהודו, מזו שבמערב. לגבי העם, סִיטָה משמשת מופת לסבל... כולם ילדיה של סִיטָה ושואפים להידמות לסִיטָה, הסבלנית, העומדת בכל סבל, הנאמנה לעד, הרעייה הטהורה לנצח. בתוך כל הסבל שהיא מתנסה בו, אין בה ולו מילה רעה אחת.”