“ואני הרי מבלה לילות כימים/ בין נחלי מים ומפרצי ימים/ ונוסע והולך ויורד כחץ/ בין הרים וגבעות וצריפי עץ/ וחוגג לא עליך כל מיני אורגיות/ עם שוודיות דניות ונורבגיות/ לא אדע לצערי אם הן בתולות/ אך שערן בלונדיני ועיניהן כחולות/ הלואי שלא ינכו בזכיותי ביום דיני/ על העינים הכחולות והשער הבלונדיני.”