“ההזדהות המיידית שלה עם המנודה והמקופח היתה תו זהות שלה עוד לפני שהחלה לכתוב. בראשית לימודי הפסיכולוגיה שלה, כשנתקלה בבעיות של נוער שוליים, התנדבה טוקרצ'וק לעבודה איתם. משסיימה את לימודיה ועסקה כמה שנים במקצוע, גילתה שלרבים מן המטופלים שלה יש בעיות משותפות המתבטאות בתחושת עקירה וחוסר שייכות. אלו מעסיקים אותה גם בספריה.”