“נתנו שמות חדשים כמעט בכל מה שהיה להם: לסבלותיהם קראו 'חלב אם', והחושך נהפך ל'חופש'; טינופת היתה בפיהם ל'תקווה' – וזמן־מה, כשהביטו הללו בידיהם ובפניהם ובבגדיהם השחורים מפיח של זולתם, התברכו במזלם הטוב.”