“ישנה חברה של עבדות עם רעב; אפשרית חברה של שובע בתוך עבדות; קיימת חברה של חרות תוך רעב; ואפשרית חברה של חרות בלי רעב. לו עמדה בפנינו הברירה בין שובע בתוך עבדות, לבין חרות עם רעב, סובר אני, כי אנחנו תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, היינו בוחרים באפשרות האכזרית השנייה.”