“השחר היה צונן. קומץ כוכבי לכת עוד נצנצו, חיוורים. על מצוקי 'מרום הנשר' נרקמו ערפִלים לבנים בשולי הלילה המתמעט, ובחורשת האורנים של פְּטיט אֵיי, 'העין הקטנה', זימרה תנשמת נוגה שיר פרֵדה לכוכבים.”