“תמיד נהיה סינים, ותמיד נתמודד עם ענייניה של סין, אך איננו שבר כלי בסגנון הסיני, לכן אנו חווים חיים של חורבן ומתקנים, ושוב עוברים חורבן ושוב מתקנים. וימי חיינו הרבים מתבזבזים. מה שאנחנו יכולים להתנחם בו במחשבתנו הוא אולי מה שנקרא 'התקוה לעתיד'.”